
התקופה הנוכחית מאתגרת גם את הרגועים שבינינו. אלו לא זמנים רגילים, אנחנו חיים בסיר לחץ, תגובתיים, פגיעים ורגישים יותר. חוסר הוודאות, הלחץ הכלכלי, הסגר מצד אחד ופירוק המסגרות החיצוניות מצד שני, הזמן שאנחנו נמצאים עם בני הזוג והמשפחה, החיכוך שגורם למתח ואווירה דליקה, מריבות והתפרצויות, אנחנו הודפים שיפוטיות וביקורת וכעס. אין מקום לברוח. דווקא במצבים כאלו אנחנו זקוקים לעצמנו ולשלווה שלנו יותר מאי פעם. יש תחושה שאין כוחות לגייס את השקט הנדרש כדי להרגיע את עצמנו.
הסוד הגלוי הוא שלא צריך לגייס שקט פנימי, השקט קיים בתוכנו, מובנה בנו. הסיבה שאני כועסת נובעת בגלל התגובה שלי למחשבות שמתנגדות ומתווכחות עם המציאות. ההבנה וההכרה הזו לא פשוטה מכיוון שאנחנו מותנים להאמין שהמחשבות הם המציאות. ההפרדה בין מחשבה למציאות חשובה, גם זיהוי המחשבות כסיבה לסבל מרגיעה ומפוגגת את הכעס. איך אני יודעת שהכעס והסבל נובעים מהתגובה שלי למחשבה על המציאות ולא המציאות? כי רגע לפני כן הייתי רגועה עד שחשבתי: ״הוא לא צריך להתייחס אלי כך״. כל עוד לא התווכחתי עם המציאות הייתי שלווה, הטריגר לכעס לא נמצא בחוץ אלא בתוכי.
היכן אני בכל הסיפור כשמישהו מתפרץ עלי? זה הוא שחווה ברגע זה כעס לא אני, מה זה קשור אלי? האם עלי לוותר על השלווה שאני נמצאת בה? על החמלה שלי? על השקט שלי? על גן העדן שלי? האם אני צריכה להיכנס בכוח לגהינום שהוא לא שלי? מדוע שהוא לא יושפע מהרוגע שלי? במציאות זה קורה בדיוק ההפך, לרוב אנחנו ״נדלקים״ ומאבדים את השלווה והרוגע שהיינו בה רגע קודם לכן.
מדוע הכעס חזק יותר מהשלווה? אנחנו תולים את השלווה שלנו בהתנהגות וביחס שאנחנו מקבלים. אנחנו כועסים כשמישהו הוציא אותנו מהשלווה שלנו, לקח לנו את הרוגע והאיזון. גם הציפייה שיבינו אותי, יראו אותי, ירגיעו אותי, לא יענו לי, מלבה את הכעס הפנימי ואת המתח.
ברגע שמישהו מתפרץ האגו מסמן שהזהות והדימוי שלנו בסכנה. מישהו מנסה להוריד מהערך שלנו בעיני עצמנו. אותו אדם משליך עלינו דמות שקיימת רק במחשבות שלו. האמת היא שאנשים מספרים לנו סיפורים ואין לזה קשר אלינו. אפשר ללמוד לשמוע את הרצון, הבעיה, הציפייה של אותו אדם מתחת לטון ההדיבור הכועס. כשמישהו התפרץ עלי, המענה שלי הוא קשב פעיל, אני שומעת את מה שהוא אומר ולא מייחסת את המילים שלו אלי באופן אישי, אלא נוכחת מקשיבה לאדם אחר המספר לי סיפור. ראיתי שהקשב הנוכח אפקטיבי יותר מכל תגובתיות של האגו.
הקשב הנוכח אינו פסיביות. זה שער לכל פעולה שתגיע מהחיבור לעומק התבונה במקום התגוננות ותוקפנות מעל פני השטח.
להאמין שיש קשר בין המחשבות שהוא שם עלי לבין מי שאני זה אומר לאבד את הקשר עם המציאות ולהתחיל לריב עם עצמי. הכאב שהוא מבטא ברגע זה קשור רק למחשבות ולסיפור שרץ בראשו. כשאין לי זהות להגן עליה אני חופשייה לחיות בעדן שלי. ברוב המקרים השלווה העמוקה שלי, כיבתה את האש. הכעס הוא כמו ברק, מחפש את המקום לשחרר את המטען שלו. ברגע שלא היה מה שיטעין את הכעס הוא נעלם. השלווה שלי הביאה שלווה. השלווה הנוכחת שלי היא בפירוש התגובה החומלת והעשיה והפעולה שלי לכעס ולכאוס ולכאב, היא לא הסכמה פסיבית לקבל את המצב, אלא פעולה עוצמתית נוכחת של וודאות שזה המקום שלי, העדן שלי, המרחב שלי והמקום ממנו אני בוחרת לחיות את חיי.
הרגע שאני מבינה שכל המלחמות שלי עם אנשים אחרים הם
בעצם מלחמות שלי עם עצמי - אני חוזרת לאיזון שלי.
אנחנו לא נמצאים במערכת יחסים עם אנשים אלא עם המחשבות שלנו על אנשים. מנהלים מערכות יחסים עם אנשים דרך המחשבות האמונות והדעות שלנו. גם כשהם נמצאים לידנו אנחנו רואים אותם דרך האמונות והמחשבות שאנחנו שמים עליהם. הבילבול בין מחשבות למציאות מושרש בתוכנו. זה הדפוס וההתניה הגדולה ביותר של התודעה הקולקטיבית, כל מה שעובר לנו בראש אינו המציאות ומה שאנחנו מאמינים שזו המציאות זו רק מחשבה על המציאות. זה מה שאנחנו עושים בפועל: חושבים על המציאות שחווינו לפני כמה רגעים, או חווים ברגע זה. כשהתעוררתי להכרה העמוקה הזו חוויתי הקלה ענקית, הורדתי עומס מנטלי של עבר ועתיד, דעות וזהות שעלי לשמור, מאבקים, תוקפנות, דעות שיפוטיות. כל המטענים המנטליים נעלמו, המשא הזה של המחשבות המתחזות למציאות נעלם. הוצאתי את עצמי מהמשוואה והרווחתי את עצמי.
התחלתי להתאהב בכל רגע. היחסים הזוגיים שלי השתפרו בצורה שאין לתאר כי הפסקתי להאמין למחשבות שלי על שמעון, בן הזוג שלי, על מה שהוא אמור או לא אמור לעשות, אין לי מחשבות על הזהות שלו אין כיסוי של עומס מנטלי ורגשי, אני מאוהבת בו, אוהבת אותו.
ההתחדשות וההתרגשות מהנוכחות שלו נובעת בגלל שאני במערכת יחסים איתו ולא עם המחשבות שלי עליו. אני מודעת שכל התגובות שלי הן למחשבות על המציאות. אני חופשייה ממחשבות עליו. קל להתאהב מחדש כשאין עומס של מחשבות. כשהוא מדבר או מספר לי משהו ששמעתי בעבר אני קשובה לו, לא חולפת בי המחשבה ״אני מכירה את הסיפור הזה..״ אני לא פוגשת אותו דרך המחשבות שלי וההערות של המיינד אלא דרך המפגש שנולד וחי ומתחדש ברגע זה ממש. חיבוק אוהב תמר.
איך מעמיקים נוכחות בסביבת עבודה רעילה? מה ההבדל בין רגישות לפגיעות? איך שומרים על רגישות גבוהה מבלי להיסחף לכאב של אחרים? מהם מחזיקי תדר? אלו הנושאים שאני מדברת עליהם במרחב להתעוררות תודעתית יש דרך להתעורר הכרתית ותודעתית ולסיים את הסבל המנטלי, יש כלים שיכולים להיות בסיס לשינוי הכרתי. אפשר לעשות את זה לבד אך העוצמה של הלימוד מתחזקת כשלומדים יחד, כשפוגשים ויוצרים קשר עם עוד אנשים שרוצים ובוחרים להתעורר תודעתית. אם אתם חווים את הקריאה הפנימית של התודעה והנשמה אבל אין לכם כלים וקהילה אני מזמינה אתכם להצטרף למרחב להתעוררות תודעתית שכולל שיעורים חיים מוקלטים ומדיטציות שאני מעלה מידי חודש. את המרחב הקמתי במאי 2022, מקום של תמיכה ולימוד עצמי ובקבוצה, בו שפע של סרטונים שיעורים ומדיטציות. מדי חודש אני מעלה תכנים חדשים, שיעורים חיים בזום בימי רביעי. אם אתם מעוניינים להיכנס לשיעור כל מה שעליכם לעשות הוא להירשם לחברות חודשית או שנתית במרחב להתעוררות תודעתית.
ניתן לרכוש את השיעורים המדיטטיבים על פי שיטת גר״ם המדרגה
Comments