בואו נפסיק להתנצל על החלומות שלנו.
החלומות האמיתיים שלנו מסתתרים מתחת לחלומות של אנשים אחרים.
אלה לא החלומות שלנו.
בואו נאמין בעצמנו, כמו שהיקום מאמין בנו.
כל מציאות מתחילה כחלום.
רובנו לא מרגישים בכך.
ההזדהות עם המציאות כה גדולה
שאנחנו שוכחים את העובדה הפשוטה
שכל מציאות ברגע זה החלה כחלום, כמחשבה, כאמונה.
ברגע שאנחנו יודעים את זה, אנחנו מתעוררים לבחור את החלום שלנו.
אנחנו לא חייבים לחיות בחלומות של אחרים.
לא משנה כמה אנשים חולמים חלומות דומים לשלנו,
כל חלום הוא שורש, ולכל חלום יש פוטנציאל להתגשם.
כשמישהו אומר לנו שהחלום שלנו לא מציאותי, ילדותי או תלוש,
הוא בעצם מספר לנו על החלום שלו, חלום שהוא לא ער בתוכו.
בחלום שלו, החלומות שלנו נראים בלתי מציאותיים.
זה לא צריך להרתיע אותנו, כי פורצי הדרך בעולם
הם אלה שחלמו חלומות בלתי אפשריים.
חלום הוא חלון אל הבלתי נודע, אל כוח ההשראה.
כל מחשבה, כל הגות, כל חזיון הוא חלום של התודעה האחת.
יש רגע שבו אנחנו מפסיקים לחלום שהמציאות נגדנו,
וזה מה שמאפשר לנו להפסיק להילחם בה.
בחלק מהאתגרים לא בחרנו, נקלענו לחלום של מישהו אחר,
אבל תמיד יש לנו בחירה כיצד להתמודד איתם.
כשאנחנו שולחים אור לקשיים ולאתגרים שלנו, אנחנו רואים ניסים גלויים.
חלק מהדברים משתנים בהדרגה, וחלק משתנים באופן מיידי.
משהו קורה בגוף כשבוחרים לשלוח אור, הוא נרגע ומתרחב.
האור מעורר בתוכנו את כוחות הריפוי.
שינויים עמוקים קורים בשקט מתחת לפני השטח, מזיזים לוחות נוקשים ויוצרים סדקים.
הסדק הוא אות לגמישות ולשינוי, המרווח שדרכו נכנס האור.