לשלוח אור לתקיעות, לכעסים, לכאב אינו מעקף רגשי.
גם כשמרגישים שדורכים במקום, הכל קורה בתיאום מופלא עם הנשמה שלנו.
קצב ההתפתחות שלנו אינו מהיר או איטי, הוא תמיד מדויק לאותו רגע.
לפעמים דברים קטנים בבית מתנהגים בצורה משונה, מכשירים חשמליים משתגעים,
פריטים נעלמים, שכנים מרעישים בלי הסבר.
במצבים מורכבים יותר, לא פעם שולחים אור לחברים ולבני משפחה
שמתמודדים עם קשיים בריאותיים ומנטליים,
ולרוב הם מספרים על שינוי, החלמה ושיפור.
אין לנו אחיזה בתוצאה, ולכן ממשיכים
לשלוח אור ולחזק את הלגיטימציה לחלום שלנו,
להגשמה שלו, למציאות שאנחנו רוצים לחיות בה.
אנחנו שולחים אור לשינוי הכרתי, לגילוי של אהבה,
חמלה, אנושיות, להתעוררות התבונה
ולשילובה עם הגאונות היצירתית האנושית.
אנחנו שולחים אור למצבים תקועים,
למחשבות ולאמונות שנאחזות בנו.
הפוטנציאל של האנושות נדחק ונחסם
בגלל השליטה של דעות ותפיסות מקובעות
על התודעה החופשית, ובגלל ההתעסקות במלחמות פנימיות וחיצוניות.
שליחת אור משחררת את התודעה מקיבעונות העבר.
כשאנחנו שולחים אור, אנחנו יודעים שכולנו קשורים אנרגטית,
בשדה אינסופי, ארוג קוונטי, שמתגלם כצורה וחוזר לאינסוף.
אין יצור חי ותופעה שאינם קשורים במרחב המאוחד.
כל עוד אנחנו שוהים במצב טרום מחשבתי,
בשקט החי אנחנו נוכחים במצב הכרתי שנקרא סופרפוזיציה.
השהות בשקט החי, במרחב הפוטנציאלים האינסופי,
משנה את הגוף שלנו ומרחיבה את התודעה.
היא מקנה לנו יכולת לפעול ולהשפיע מעל למחשבה ולחומר,
להשפיע על האנרגיה שבתוך החומר,
ולפעול מתוך המרחב האנרגטי הפלאי השזור בו.
יש בנו פוטנציאל עצום שרק מתחילים לגלות אותו.