משהו שאנחנו לומדים הוא שאור ואינטואיציה הם אותו הדבר.
האינטואיציה היא אור, היא מאירה על מקומות שבהם אנחנו עוורים.
במפגש הזה נשלח אור להגברת הסמכות הפנימית שלנו,
לחיזוק האמון שלנו באינטואיציה.
האינטואיציה היא הפנס בחשיכה,
ואור הוא בעיקר תחושה פנימית.
ככל שהגוף מכיר את התחושה הזאת,
המערכת האוטונומית מפסיקה לפחד מהאור.
כשאנחנו שולחים אור, המערכת העצבית האוטונומית נרגעת,
במקום להתמודד עם תסריטי פחד ומבול של מחשבות
על מה שעלול לקרות.
האור שאנחנו שולחים לגוף מעורר כוחות ריפוי וחשיבה יצירתית,
ומביא תובנות ופתרונות שלא היו עולים במצב של לחץ וכעס עצמי.
אין לנו מודעות מלאה לעוצמת ההשפעה של הבחירה הזאת על הגוף והנפש.
זה לא מעקף רגשי, וזה הדבר המופלא ביותר בזה,
ברגע שעולה כאב, הוא מתקבל ללא פחד ודחייה עצמית.
כשאנחנו שולחים אור, אנחנו מקבלים את החלקים הפגיעים בתוכנו.
התבצרות בזהות מושלמת וללא פגמים אינה קיימת.
יש כאן עומק של הבנה אנושית וקבלה עצמית,
אנחנו נוגעים בשורש החוכמה, ומעוררים את האהבה הקיימת בתוכנו.
זה החלום שלנו, לזרוע אהבה. לחלום הזה יש תוקף.
יש מציאות אחרת, שונה מזו שאנחנו חיים בה כיום, ולשם אנחנו שולחים אור.
מציאות של עולם המתנהל בחוכמת האהבה,
בתנופת הלב, בתנובת המוח היצירתי ובתבונה אנושית ורוחנית כאחד.
אנחנו שולחים אור כתפילה.
אנחנו שולחים אור מתוך ידיעה שאיננו יודעים דבר, ולכן הכל אפשרי.
ומעבר לכך, אנחנו שולחים אור כי אנחנו יודעים
שכל מציאות מתחילה מחלום, ממחשבה, מתפיסת עולם.
מה היה קורה אילו תפיסת העולם של כולנו
הייתה ממוקדת בתבונת הלב ובאהבה,
במקום למלא את הראש בפילוג ובשנאה?
אנחנו מכוונים את האנרגיה המנטלית והרגשית לאהבה, להקשבה, לריפוי.
הבחירה לשלוח אור למקום שקשה היא תמיד בידיים שלנו,
גם כשאין לנו שליטה על התוצאה.
רוב הפחדים שלנו לא קשורים להווה כלל, אלא לעתיד,
ולכן אנחנו שולחים אור גם כדי להודות על מה שיש ברגע הזה.


אני מודה לכולכם על ההזדמנות לשלוח אור יחד
מחכה להזדמנות לעשות זאת איתכם פנים מול פנים בבית אריאלה בתל אביב ב 13 בנובמבר יום שישי בין השעות 10 בבוקר עד 13:00
קישור להצטרפות למפגש בישראל כאן
https://www.consciousnesspresence.com/tammar-rothstein-events