מסר לנשמה

נשמה אהובה, למרות שאת מוקפת באנשים וחברים נדמה לך שאת לבד בעולם הזה

אף אחד לא באמת רואה אותך את מהותך

את צערך פגיעותך וכאבך. נדמה לך שכל השפע הזה על תנאי,

שאת מתחזה שלא חייה את החיים שלה דמות בעלילה שמישהו אחר כתב. אף אחד לא יודע שמאחורי החזות

הפעילה והעוצמתית יש שבירות ופגיעות גדולה

את נושאת בתוך ילדה פצועה שמדממת

בתוכך, ילדה רגישה שלמדה מהר מאוד

לחנוק את העדינות, הרכות, החולמניות

למדה שהדמיון מסוכן, ששהייה היא בטלנות פתחת שריון כזה עבה שהחיוך שלך התקבע

בו כמו מסכה. את נלחמת בשדים ובצללים,

המציאות שבנית בהצלחה גדולה

נראית לך שברירית, יש לך דחף

לבעוט בהכל, לנפץ את האלילים לשבור את הכללים ואת הכבלים לברוח הכי רחוק שאפשר. את מרגישה אשמה על הרגשות

האלו, מנותקת מחייך ומעצמך את מודה על השפע שהישגת בזכות כשרונותיך ויכולותייך אבל אינך יכולה להתעלם

מהדחפים של ההרס מהכאב והתחושה שאת לבד וזה לא היגיוני, את מתביישת בדחפים מגנה את עצמה ומוסיפה סבל בכך שאת מתעלמת מקריאת הנשמה שלך, שלוחשת לך שלמרות ההצלחות החיצוניות את מתעלמת ודוחקת את החולשה, חוסר האונים והפגיעות שלך, שהגיע הזמן להתחיל לראות את עצמך, את רוצה שאנשים יראו אותך איך הם יראו אם את מסתירה את עצמך?

איבדת אמון ביכולת של אנשים

להיות חכמים, רגישים, אמפתים כלפייך כי בילדות שלך קבלת מסרים הפוכים. אמרו לך שאת ״חולמנית שוגה בדמיונות, איטית, ביישנית, בכיינית״ שלא תגיעי רחוק, אמרו לך שמי שאת הילדה הקטנה הזו, לא תחזיק מעמד

ולא תישרוד בעולם הקשוח הזה. כשהייתה לך משיכה לרוחניות חנקת אותה, כשביקשת להתעורר ללכת בדרך שהיא שונה מהמסלול הבטוח רעדת בכל גופך. נשמה אהובה, את לא לבד. היקום יצק בך כשרונות ויכולות והגיע הזמן לעבור מהמסלול הבטוח למסלול ההמראה. כל כאב וכל סבל היה שלב חשוב להתפתחות הרוחנית שלך, כל מהמורה הייתה מורה שהחזירה בך את האמון והידיעה שכוחך נמצא דווקא באותן

תכונות שאמרו לך שהן החולשה שלך

הדמיון הוא לא בריחה מהמציאות כוחך נמצא בדימיון ובמעוף המעיד על מקוריות יצירתיות והתחדשות. האיטיות שלך היא לא עצלנות ופיזור דעת. האיטיות היא הטענה, רגעים שאת מטעינה שוהה ומקבלת אנרגיה מהשקט החי. הביישנות היא לא חוסר ביטחון עצמי ופחד, מעולם לא היית ביישנית, עד שאמרו לך שאת כזו מה שהם פירשו ביישנות היו בעצם רגעים של למידה, קליטה והקשבה. רגעים שבו התבוננת

והסתכלת על העולם ועל אנשים ולמדת והכרת אותם במקום להיות תגובתית וראקטיבית. הבכי לא העיד על חוסר יציבות נפשית או חולשה בכית כי לפעמים העולם הזה היה יותר מידי עבורך הגוף החכם שלך ידע לפרוק את גודש ועומס האנרגיה

ולנקות את עצמו. היום את לומדת לסלוח לעצמך ובכך את מפלסת

דרך לסלוח למי שלא הבין אותך וראה אותך את שולחת להם אור וחיבוק עמוק, הסליחה

מגיעה מתוך ההבנה העמוקה שגם אלו שלא ראו

אותך הסתירו את עצמם, הם למדו להיות נוקשים ולא ידעו את מה שאת יודעת היום, שהחולשות שלהם הם החוזקות שלהם.

ובפעם הראשונה את מודע לבורא על הזכות לראות ולרפא ולהיות אחרת, על כך שהוא העניק לך את ההזדמנות להתעורר. חיבוק אוהב תמר