לפני כמה שנים הייתי בקבוצת אדוויטה שעסקה באי־שניות. בסוף עזבתי. הם לא הצליחו להסכים ביניהם על האחדות המוחלטת. כבר בהנחיה הזו יש פרדוקס. היה לא כלום...הלא כלום אינו יכול להיות דבר כל שהוא בלתי אפשרי להיות לא כלום.. אלא אם הלא כלום הוא הקיימות ללא תלות בצורה כל שהיא. אז יש רק קיימות טהורה עיקר הוויכוחים היו על מי נחשב מואר, או ער. עוד וויכוחים סוערים היו סביב המושגים מודעות, תודעה, העצמי, וברהמן. האם העולם אמיתי או אשליה. האם יש בחירה חופשית. האם יש בכלל "אני". לא פעם אנשים י

התודעה האנושית מתעוררת רוחנית והכרתית. ההתעוררות היא המניע מאחורי ההאצה שמתחזקת והדרישה ההולכת וגוברת ללימוד רוחני, הכרתי ותודעתי. זוהי גם התפתחות וגם כמיהה וגעגוע לחזור לממד שאין בו כאב וסבל, להבין יותר טוב את הגורמים לתקיעות בחיים, להימנעות, פחדים וחרדות. בעיקר למנוע מצבים קשים ואתגרים שקורים בחיים, לשפר את איכות החיים שלנו, להגשים חלומות, לחיות עם מיינד רגוע. יותר ויותר אנשים מחפשים את הדרך להשתחרר מדפוסים ישנים ולחיות מתוך חופש פנימי גדול יותר. בתוך המרחב הזה צמחו שיטות ר

האם אנחנו באמת יכולים להיות עצמאים מבחינה רוחנית ונפשית? אם אפשר לפתח את היכולת לזהות בזמן אמת שאנחנו תחת השפעה היפנוטית? עצמאות רוחנית ונפשית היא אפשרית, והיא נבנית דרך היכולת שלך להפריד בין "השדה" החיצוני לבין המרכז הפנימי שלך. במאמר אני נותנת את הדרכים לזהות ולחזק את עצמך בזמן אמת. זהו מאמר נוקב. הוא כנראה ירגיז לא מעט אנשים, אבל הוא קריטי כי הוא חושף כיצד נלקחת מאיתנו, בצורה לא מודעת, היכולת הכי חשובה שלנו: החיבור לסמכות הפנימית. מדוע המאמר נוקב? כי התופעה הזו מסוכנת ל

איך יתכן שנשמות רגישות שוחרות אהבה וחופש, שלוקחות אחריות על ההתפתחות התודעתית והרוחנית שלהן נמצאות במערכות יחסים נוקשות? מערכות דורשניות ששואבות מהם כוחות חיים ואנרגיה? המאמר מתמקד במסגרות רוחניות שאמורות להיות כביכול מתקדמות מבחינה תודעתית. הוא מקרין על מכלול של מצבים שאתם פגשתם במסגרות רבות בחיים שלכם, בהם נתקלתם במערכות יחסים קשובות ומערכות יחסים נוקשות. הרוחניות הנוקשה לא נראית כך ממבט ראשון. היא משתמשת בכל הכלים והמראות העומדים לרשותה כדי לפתות את הנפש של המחפשת משמעות

יש חוליה חסרה בין ידע ליישום. תלמידות ותלמידים שמגיעים ללמוד אצלי באים עם ידע עמוק, עשיר ורב, ואני לומדת מהם רבות. יש משהו משותף במה שהם אומרים לי: "את מלמדת את החוליה החסרה בין ידע מעשי ותיאורטי ליישום." כשהייתי מחוץ לפייסבוק מחוץ לקהילה החמה והאוהבת, ראיתי איך הנוכחות חיה בי. הלימוד שאני מלמדת אינו טכניקה או כלי, אלא ממש דרך חיים. תלמידים היו איתי בקשר בקבוצות הוואטסאפ, והגיבו לכך שהלימוד חי בי הלכה למעשה. כתבתי לתלמידה: "אין לימוד יותר מוחשי מדוגמה חיה, ואני שמחה לשקף את ה

איך לזהות מראש אם הלימוד והמורה שלכם רעיל או מועיל? גם כשאתם חשים אינטואיטיבית שמשהו לא בסדר במסגרת שאתם נמצאים בה אינכם יכולים לשים את האצבע על הבעיה. אין לכם מספיק ידע לחזק את התחושה האינטואיטיבית שלכם. במאמר הזה אני מפרטת את הסימנים הראשונים לאיך לזהות אם סביבת הלימוד שלכם טובה או רעילה לפני שהשקעתם זמן וכסף וקשרתם את עצמכם למקום, לתלמידים ולמורה. אלו חלק מהנקודות הרבות שיכולות לחזק ולתת מענה לתחושות אינטואיטיביות. אין ספק שידע עוזר. אתם יכולים להשתמש במאמר הזה כמדריך שי

אהובה כשאת דוחה את רצון הנשמה שלך כדבר משני ולא חשוב שימתין לתורו אחרי שתסיימי את כל הדברים ״ההכרחיים והנחוצים״ תמיד תשארי במצב של המתנה. תחכי לרגע שלעולם לא יגיע כי הדברים שהנשמה שלך מבקשת שתעשי - האהבה הראשונה שלך תשאר בעדיפות שנייה. אינך ״עסוקה״ מדי כדי להגשים את רצון הנשמה, זו אמונה עתיקה מילדות, אמונה קולקטיבית שלא שייכת אלייך, התניה שאומרת שמתפנים לדברים שאוהבים אחרי שה״חובות״ ה״מטלות״ הסתיימו שרצון הנשמה שלך הוא ילדותי, לא חשוב שיש דברים יותר דחופים ״רציניים״ שנדרשי

מהי הכרה תודעתית רוחנית? מה ההבדל בינה לבין הכרה שאינה רוחנית? דמיינו כלי אטום שיש בו אור. לכלי יש מודעות מוגבלת. הוא ער לקיומו החיצון בלבד הוא יוצר את זהותו מתכונותיו. הוא יודע שהוא כלי עבה ואטום כך הוא רואה ומכיר את עצמו ומתייג את יכולתיו על פי תכונותיו. הוא יודע מסיפורים שיש בתוכו ניצוץ, אור קיומי תודעתי, תבונה עמוקה ואינסופית. האור שבתוכו לא מודע לקיומו הוא ישן בכלי. לכלי אין גישה לאור שבתוכו. יום אחד האור שבכלי מתעורר מופיעים סדקים, הכלי רואה שמתחילים שינויים בצורתו ומת

את האיזון הטבעי אין צורך לחפש הוא מגיע כשמעמיקים נוכחות ומתייחסים לרובד השקט החי, לחיים הקיימים בשקט. נדמה שאנחנו מתעוררים לחיים רק כשאנחנו מדברים, מתבטאים, כשהמוח והשיח שוטף ושוצף בראש, הגוף מתעורר והרגשות עולים. אפשר לראות אנשים שיושבים לכאורה בשקט ובדממה אבל על הפנים שלהם ניכר שהם שקועים בשיחה מאוד ערה עם עצמם. יש רעיונות רוחניים שספוגים בכללים שאומרים לכם כיצד להגיע לשלווה ואיזון: לא להרבות בדיבור ולא להרבות בעשייה, לשנות הרגלים ״רעים״, במקום להיות קשובים לצורך האמיתי של

כאשר מגלים את העולם הרוחני נחשפים לשפע של רעיונות ותובנות, כללים בעלי עוצמה והשפעה מהפנטת. מצד אחד הם גורמים לאופוריה והשראה לתחושה של זינוק הכרתי והתקדמות מואצת, מצד שני הם עלולים לטלטל את העולם שלנו. רעיונות רוחניים יכולים להוציא את האדם מאיזון, האיזון נמצא בנוכחות, בחוויה שמעבר לכל רעיון ותפיסה. כמה דברים שכדאי לזכור כשמתחילים במסע להתעוררות תודעתית: 1. רעיונות רוחניים אינם רוחניות הם כלי עזר, לא אמת חקוקה בסלע. 2. הרעיון הרוחני לא מיצג אידיאל שעל פיו צריך להתנהג, מטרה נכ

צילום NASA העולם הפלאי של המכניקה הקוונטית מרתק אותי כי הוא מנוגד לכל תפישה אינטואיטיבית בסיסית שיש לנו על המציאות. האינטואיציה נטועה בתוך הפיזיקה הקלאסית ובחוויות הפיזיולוגיות שלנו. כשמביטים אל העולם הקוונטי שנמצא בגבול הממד ובגבול התפישה יש תופעות משונות, מנוגדות להיגיון ולשכל הישר וזה בדיוק הפער שמחייב אותנו לקפוץ תודעתית זה הסטרץ׳ המתח האבולוציוני בין המציאות לתפיסת המציאות שלנו. אנחנו חושבים שהמציאות היא מה שמוצג ונמצא מולנו, הים, השמים, האוויר, הגוף שלנו, למעשה התפישה

מאמר שאלות ותשובות שעוזר להאיר על מושגים השגורים בשיח הרוחני. רעיונות יכולים לגרום לבלבול כשחסר בסיס ומידע. איך לא ללכת ״לאיבוד״ בתרגום ובפרשנות? מושגים ורעיונות רוחניים אינם רוחניות. המושגים הם רק כלי עזר, שלטים המצביעים על המקום והדרך. למה מתכוונים כשאומרים ״נוכחות״ מהי נוכחות? נוכחות היא האור הפנימי הממלא כל מציאות, האחדות בין פנים לחוץ, תבונה עמוקה השוכנת בכל תופעה וצורה בעולם. הנוכחות או presence אינה צורה או תוכן, דבר שאפשר להגדירו, אין לנוכחות הגדרה, אפשר לחיות ולחוות