לפני כמה שנים הייתי בקבוצת אדוויטה שעסקה באי־שניות. בסוף עזבתי. הם לא הצליחו להסכים ביניהם על האחדות המוחלטת. כבר בהנחיה הזו יש פרדוקס. היה לא כלום...הלא כלום אינו יכול להיות דבר כל שהוא בלתי אפשרי להיות לא כלום.. אלא אם הלא כלום הוא הקיימות ללא תלות בצורה כל שהיא. אז יש רק קיימות טהורה עיקר הוויכוחים היו על מי נחשב מואר, או ער. עוד וויכוחים סוערים היו סביב המושגים מודעות, תודעה, העצמי, וברהמן. האם העולם אמיתי או אשליה. האם יש בחירה חופשית. האם יש בכלל "אני". לא פעם אנשים י

התודעה האנושית מתעוררת רוחנית והכרתית. ההתעוררות היא המניע מאחורי ההאצה שמתחזקת והדרישה ההולכת וגוברת ללימוד רוחני, הכרתי ותודעתי. זוהי גם התפתחות וגם כמיהה וגעגוע לחזור לממד שאין בו כאב וסבל, להבין יותר טוב את הגורמים לתקיעות בחיים, להימנעות, פחדים וחרדות. בעיקר למנוע מצבים קשים ואתגרים שקורים בחיים, לשפר את איכות החיים שלנו, להגשים חלומות, לחיות עם מיינד רגוע. יותר ויותר אנשים מחפשים את הדרך להשתחרר מדפוסים ישנים ולחיות מתוך חופש פנימי גדול יותר. בתוך המרחב הזה צמחו שיטות ר

אתם פוגשים אדם מרשים מאוד מורה, חבר או חברה דמות שמעוררת בכם התפעלות עמוקה בזכות יכולותיו האמפתיות. הוא קשוב, מאיר פנים, לא פולש למרחב...

יש חוליה חסרה בין ידע ליישום. תלמידות ותלמידים שמגיעים ללמוד אצלי באים עם ידע עמוק, עשיר ורב, ואני לומדת מהם רבות. יש משהו משותף במה שהם אומרים לי: "את מלמדת את החוליה החסרה בין ידע מעשי ותיאורטי ליישום." כשהייתי מחוץ לפייסבוק מחוץ לקהילה החמה והאוהבת, ראיתי איך הנוכחות חיה בי. הלימוד שאני מלמדת אינו טכניקה או כלי, אלא ממש דרך חיים. תלמידים היו איתי בקשר בקבוצות הוואטסאפ, והגיבו לכך שהלימוד חי בי הלכה למעשה. כתבתי לתלמידה: "אין לימוד יותר מוחשי מדוגמה חיה, ואני שמחה לשקף את ה

רוב הבעיות בזוגיות הן קשיי תקשורת, לכן הן יכולות להימנע. אפשר ללמוד תקשורת נוכחת ולהפחית כאב רגשי וסבל. לא מלמדים אותנו תקשורת נוכחת בבית הספר לא מכינים אותנו לחיים של זוגיות הכוללת קשב נוכח, ללא מניע לשנות את בן הזוג. חוסר מודעות יכול להביא לקיצוניות שניה שאחד מבני הזוג מבטל את עצמו מרוב ״התחשבות וחמלה״ הוא נמצא במרחב של בן הזוג שלו ורואה את עצמו או את בן הזוג ״כבעיה״ שצריך לפתור ברכות ובהבנה. דבר זה מאפיין חוסר תקשורת עמוק. (אגו רוחני) שמבלבל בין פחד לתקשורת נוכחת ומשתמש ב

אישה יפה, הם לא יודעים מה עובר עלייך. כלפי חוץ את מחייכת, שמחה, פעילה ומאושרת. הם לא רואים את הכאב שלך ואת תחושת המחסור שמשאירה אותך ערה בלילות. הם לא יודעים על כאבי הגוף, תחושת המחנק, האשמה, השנאה העצמית. את מתביישת ומרגישה כפויית טובה, כי לכאורה יש לך הכול: בעל אוהב, ילדים יפים, בית מטופח, חברים, עסק מצליח. מי יאמין לך שלאוכל שאת אוכלת אין טעם ושאת בקושי מרימה את עצמך מהמיטה. זה מכאיב לך עוד יותר, את שונאת את עצמך. שום תרגיל ומחשבה חיובית והודיה על הטוב שזכית בו לא עוזר לה

הוא קולט שאת מתרחקת ומרעיף עלייך חום ואהבה מחזר אחרייך ואומר לך כמה שהוא מעריץ את הכוח והחכמה שלך, ואת מתמכרת לאהבה שלו כשאת רוצה להתמסר אליו הוא מתכנס בתוכו ומתרחק לא מאפשר לך להתמסר. הוא משחק איתך משחקים, שם לך מבחנים ובודק את הגבולות שלך הוא שקוף, את רואה את המניפולציות שלו הוא מנסה לחנך אותך, להעמיד אותך במקום הוא מעיר על האגו שלך מונע ממך חום כדי ״שלא תפתחי בו תלות.״ זה מה שהוא אומר לך. הוא מרעיף חום לנשים אחרות מול הפנים שלך, את אמורה ללמוד להרפות, לסמוך עליו לאהוב שהוא

אהובה, אין צורך להמתין ולחכות שיווצרו תנאים אידיאלים בחוץ כדי שתוכלי להעמיק נוכחות אין זמן טוב יותר להתחבר להווה מהרגע הזה. אל תמתיני לרגע שיהיה לך זמן, פנאי, כשתרגישי נוח וטוב כדי לצאת ממערבולת המחשבות המורידות והמדכאות. אין זמן יותר טוב מההווה לא קיים זמן אחר ממנו. ברגע זה את יכולה לבחור להתחבר אל גופך ונפשך הרגע הזה הוא כל מה שיש. גם הרגע ״המתאים״ שאת ממתינה לו כדי להעמיק חיבור ולשוב לכוחותייך ולאיזון הוא הווה. את הכוחות שלך את מקבלת מההווה, ברגע שאת מפסיקה בלי סיבה לל

הוא מעולם לא הרים את קולו, צעק או קילל, אלו היו מכות יבשות של דיכוי, החדרת מחשבות מערערות, יחס מבטל, מזלזל, מבט מייבש, עונשים בהתעלמות התרחקות ושתיקה. הוא לא אמר לך שאת טפשה, הוא היה מערער את הבטחון והאמון שלך בעצמך. מחדיר לך בשיטתיות פחדים, אומר לך שאת טועה, לא מסוגלת לראות את כל התמונה כולה, פעמים רבות הוא שם לך מקל בין הגלגלים, מנע ממך לפעול לפי ליבך, להתבטא על נושאים שבדיעבד את ראית נכון והוא טעה. נפער בך בור של כאב ותסכול. הוא לא אמר שאת מכוערת הוא רק העיר על המראה, על ה

מבלי דעת אהובה פיתחת תסמונת סינדרלה, ילדה שלא ראו והעריכו אותה. הרגשת כמו צל חיוור. הכאב הפך לכעס וחלום שיום יבוא והיקום ינקום על העוול שעשו לך, את מפנטזת על הצלחה שתהיה הנקמה המתוקה בכל מי שלא האמין בך. יש פער בין החלום למציאות. עד עצם היום הזה את מרגישה כמו ילדה קטנה במגרש של גדולים. את לא מאמינה להצלחות שלך, את מתחילה פרוייקטים ונוטשת אותם. זה כואב כל כך, את לא מצליחה לנער ממך את הלכלוכית, הילדה המסכנה שמרגישה שכולם הרבה יותר טובים ממנה. את מזמנת בצורה לא מודעת מצבים המ

המרוץ אחרי האהבה השאיר אותך בלי נשימה ומרוקנת מאהבה לעצמך. אינך מכורה לאהוב נעלם, את מכורה לכאב הדחייה, לתקווה עתידית ולגעגוע. אהבה מושגת ממומשת מפחידה אותך יותר. האפשרות לאהוב אדם שאוהב אותך, מבקש אותך וחי איתך מזעזעת את עצמותייך. למדת שאהבה לא מושגת היא אהבה גדולה. את רואה איך האהבה הממשית נשחקת תחת גלגלי השגרה, הזוהר שלה מתעמעם מול הצורך היום יומי לנהל חיי משפחה ופרנסה. את רואה בדמיונך איך המשפחה שלך והחברים פורטים את האהבה לפרוטות של מאבקי כוח, בגידות ותלונות אינסופיות. א

אהובה, המחשבה שאף פעם לא תהיי מוכנה ו״בשלה״ מספיק לזוגיות, אולי מעכבת אותך בצורה לא מודעת. אף אדם לא נכנס לֹזוגיות וקשר של אהבה כשהוא בשל תודעתית ורוחנית. את תכנסי לזוגיות כדי להמשיך את הצמיחה הרוחנית שלך בנוכחות אדם אחר, יהיו ימים של אור גדול יהיו ימים רגועים ויהיו גם ימים מאוד מאתגרים כשאת נכנסת לקשר עם בן זוג את מקבלת את האור שלו ואת גוף הכאב שלו. ולאף אחד בתוך הזוגיות אין שום תפקיד לא מטפל, לא הורה, לא גורו, מנהיג, רופא, חובש, לא המציל והמושיע בן הזוג הוא האדם שבחרת לחיות

אל תצטערי שאהבת. אדם שדחה את אהבתך היה מורה דרך, שליח של היקום שבא להעיר אותך לראות ולאהוב ולסלוח לעצמך על אותם רגעים שבהם לא יכולת להבין שאי אפשר לבקש אהבה מאנשים ישנים. נאחזת בתקווה ובמחשבה שאולי בעתיד הוא יתעורר. ובאמת הוא התעורר לאהוב מישהי אחרת. גילית שאין בך קנאה או עצב, את מאושרת עבורו, שמחה בשבילו שהוא השתנה, שמחה שהיום אינך מוכרת את אהבתך בעבור ״נזיד אדישים״. זיהית בתוכך שהנתינה שלך, האהבה שלך הייתה עם מניע לשנות אמונה עמוקה שהשתרשה בך, יש בך דופי ופגם כשאת לא מצליח

מהי הכרה תודעתית רוחנית? מה ההבדל בינה לבין הכרה שאינה רוחנית? דמיינו כלי אטום שיש בו אור. לכלי יש מודעות מוגבלת. הוא ער לקיומו החיצון בלבד הוא יוצר את זהותו מתכונותיו. הוא יודע שהוא כלי עבה ואטום כך הוא רואה ומכיר את עצמו ומתייג את יכולתיו על פי תכונותיו. הוא יודע מסיפורים שיש בתוכו ניצוץ, אור קיומי תודעתי, תבונה עמוקה ואינסופית. האור שבתוכו לא מודע לקיומו הוא ישן בכלי. לכלי אין גישה לאור שבתוכו. יום אחד האור שבכלי מתעורר מופיעים סדקים, הכלי רואה שמתחילים שינויים בצורתו ומת

קודם הגוף מגיב ומיד עולה רגש. המחשבה מופיעה אחרונה. לרוב אנחנו ערים למה שקורה רק בזמן שהמחשבה עולה לסף המודעות, לכן נדמה שהמחשבה היא הראשונה לעלות. ההכרה והמודעות מזוהה מאוד עם החשיבה. התגובה הפיזית והרגשית היא מיידית ומהירה, היא מתחילה מתחת לסף ההכרה / מחשבה. יש אנשים שמתייחסים למה שקורה להם רק כשעולות מחשבות, כשמתחיל הדיבור בראש שמפרש ומתאר את מה שקורה. ככל שהרגישות התודעתית הכרתית עולה ויש קשר קשוב עמוק לגוף ולרגשות אפשר לחוש את השינויים הקלים ביותר התנודות העדינות בגוף וב

אהובה למדת בדרך הקשה, לא להיות תלושה ותלויה במילה טובה, באישור ואהבה. למדת כשאת מקבלת כוח מבחוץ, אהבה, פרגון ואמון, מתעוררת בך השראה להאמין בעצמך, למצוא את הכוח והיופי שקיים בתוכך. אילו לא היית בוחרת לראות את יופייך עוצמתך, רגישותך, לא משנה כמה כוח היו מעניקים לך, כמה אור היה מגיע אלייך מבחוץ, לא היית מוכנה להאמין ולקבל את הכוח והאהבה, היית דוחה אותו, כי עמוק בתוכך זה לא היה תואם את הדעות והאמונות שלך על עצמך. הכוח היה תמיד שלך, לא קבלת אותו בחסד, לא זכית מן ההפקר. אנשים שיקפ

אהובה, כשאת נפרדת מהסיפורים שהכבידו על הנשמה שלך, את לא שוכחת אותם רק מביטה עליהם אחרת בהבנה, בפיוס אמיתי זה לא ממתיק מלאכותי שמכסה על האמת ומטשטש את המציאות. התמונה היא אותה תמונה, הזיכרון אותו זיכרון, התגובה שלך, היא לא אותה תגובה, אינך נסחפת אחרי האכזבה, הבושה האשמה, ההטחות הקשות שהקול המדבר בתוכך היה משליך עלייך. היום את במקום אחר, חזקה הרבה יותר עם שורשים עמוקים בקרקע של אהבה שאת טיפחת בתבונה וסבלנות חומלת, באמונה עמוקה וידיעה שהאור שקיים בתוכך הוא עקשן וחזק הרבה יותר מ

נשמה אהובה עברת כל כך הרבה השנה אל תצניעי את אורך ממך, תשמחי, תחמיאי לעצמך על הדרך המופלאה שעשית על הריפוי העמוק שעברת, הביטי אחורה בלי זעם, עם אור בלב ובעיניים אל תהיי קשה עם עצמך כי באמת אין צורך להיות כל הזמן נוכחים אלא רק עכשיו ברגע זה. אל תקחי את התרגול שלך ברצינות תהומית ותלקי את עצמך כשאת נופלת לרגע לדפוסים ישנים לקנאה, לכעס. תראי מהיכן באת והיכן את נמצאת היום העוצמה של הקנאה, הקורבנות שהייתה נטועה בך, העוצמה של הביקורת הנוקבת, השאיפה לשלמות וריצוי, כל אלו פחתו משמעות

לא תוכל לעשות שלום פנימי ואמיתי עם עצמך אם תמשיך לדחוק ולדחות את החלקים הכבדים, הקטנונים, את הקנאה והיהירות. לא תוכל לעשות שלום אמיתי עם העולם אם תמשיך לדחות את הכעסים שלך עליו. דחיה של כאב וכעס הופכת אותו לאויב אתה משליך את הנפרדות הזו על אנשים, כשאתה דוחק את הכעס אתה דוחק את עצמך מכוון את כוחותיך לדחייה ולא לאהבה וקשב. למד לחמול ולא לבעוט בכאב כך תלמד להעצים את יכולת האהבה בתוכך אי אפשר להיות אמפתי וחומל ובאותה נשימה לדחות את הכאב והכעס כשאתה מבקש שיהיה שלום בעולמך התחל מה

אהובה, את מכירה את הילדה הפגועה שבך לקחת את מכאוביה, ונתת להם רפואה. היא לימדה אותך רכות וחמלה, קשב עמוק, היא לקחה אותך למקומות הנמוכים והכואבים ביותר שלך, למדת לסלוח לה, לעצמך. והיום כשאת יותר מודעת ומפוייסת, עדיין יש משהו מוחזק בתוכך. זו האישה הבוגרת הבשלה שעומדת ומחזיקה את העולם על כתפיה, עצרי לרגע והרשי לעצמך להכיר אותה. תני לה את אותו מבט פנימי אוהב, את הרכות, החמלה, הקשב הנוכח, האישה הבוגרת שלא יכולה להרפות מהדאגה והנתינה לאחרים, היא שמחזיקה את הבית ושומרת על שלמותו היא