לפני כמה שנים הייתי בקבוצת אדוויטה שעסקה באי־שניות. בסוף עזבתי. הם לא הצליחו להסכים ביניהם על האחדות המוחלטת. כבר בהנחיה הזו יש פרדוקס. היה לא כלום...הלא כלום אינו יכול להיות דבר כל שהוא בלתי אפשרי להיות לא כלום.. אלא אם הלא כלום הוא הקיימות ללא תלות בצורה כל שהיא. אז יש רק קיימות טהורה עיקר הוויכוחים היו על מי נחשב מואר, או ער. עוד וויכוחים סוערים היו סביב המושגים מודעות, תודעה, העצמי, וברהמן. האם העולם אמיתי או אשליה. האם יש בחירה חופשית. האם יש בכלל "אני". לא פעם אנשים י

התודעה האנושית מתעוררת רוחנית והכרתית. ההתעוררות היא המניע מאחורי ההאצה שמתחזקת והדרישה ההולכת וגוברת ללימוד רוחני, הכרתי ותודעתי. זוהי גם התפתחות וגם כמיהה וגעגוע לחזור לממד שאין בו כאב וסבל, להבין יותר טוב את הגורמים לתקיעות בחיים, להימנעות, פחדים וחרדות. בעיקר למנוע מצבים קשים ואתגרים שקורים בחיים, לשפר את איכות החיים שלנו, להגשים חלומות, לחיות עם מיינד רגוע. יותר ויותר אנשים מחפשים את הדרך להשתחרר מדפוסים ישנים ולחיות מתוך חופש פנימי גדול יותר. בתוך המרחב הזה צמחו שיטות ר

האם אנחנו באמת יכולים להיות עצמאים מבחינה רוחנית ונפשית? אם אפשר לפתח את היכולת לזהות בזמן אמת שאנחנו תחת השפעה היפנוטית? עצמאות רוחנית ונפשית היא אפשרית, והיא נבנית דרך היכולת שלך להפריד בין "השדה" החיצוני לבין המרכז הפנימי שלך. במאמר אני נותנת את הדרכים לזהות ולחזק את עצמך בזמן אמת. זהו מאמר נוקב. הוא כנראה ירגיז לא מעט אנשים, אבל הוא קריטי כי הוא חושף כיצד נלקחת מאיתנו, בצורה לא מודעת, היכולת הכי חשובה שלנו: החיבור לסמכות הפנימית. מדוע המאמר נוקב? כי התופעה הזו מסוכנת ל

קיים בלבול רב בין רגשות אשמה לבין לקיחת אחריות. נדמה שיש קשר בין השניים למעשה ההבדל הוא כה גדול, אבל האגו שאוהב להציב את עצמו במרכז ולבסס את הקיום שלו דרך אירועים ומצבים הפך אחריות לאשמה. כשמקשרים מעשים לזהות ולדימוי העצמי, האחריות הופכת לרגשות אשמה. אם האגו הוא חלק גדול מהבלבול ומדובר בדפוס עמוק של שנים איך אפשר לשנות את התפיסה ולפרום את הקשר בין אחריות לאשמה ולהפריד ביניהם, כשהמערכת הרגשית לא יודעת לזהות את ההבדל? מהי אשמה? אשמה היא כעס עצמי, היא האחות הצמודה של הפחד והאכז

אהובה, ביקשת להשקיט את הקול המדבר בראשך, אז החלפת את קולך בקול של גורו מורה רוחני, או מאהב, בן זוג, רוב הזמן את מרגישה אבודה, ומתעוררת רק בנוכחותו ההקשבה ללימוד מעייפת את נפשך כאילו מישהו הניח אצבע על העין השלישית שלך את מתרחקת מהתקשורת הנשמתית הנועם שהכרת וממלאת את החלל באמיתות שמעולם לא היו שלך שואפת את החכמה, ההדרכה, ונשארת ריקה. במקום להאיר אותך באנרגיה במקום להתאהב בך ובדממה שלך את מוצאת את עצמך רוב הזמן מחפשת לינוק מאנרגיה של אדם אחר. היקום לא מאפשר לך לברוח מהאמת העמוק

נשמה אהובה, למרות שאת מוקפת באנשים וחברים נדמה לך שאת לבד בעולם הזה אף אחד לא באמת רואה אותך את מהותך את צערך פגיעותך וכאבך. נדמה לך שכל...

יש חוליה חסרה בין ידע ליישום. תלמידות ותלמידים שמגיעים ללמוד אצלי באים עם ידע עמוק, עשיר ורב, ואני לומדת מהם רבות. יש משהו משותף במה שהם אומרים לי: "את מלמדת את החוליה החסרה בין ידע מעשי ותיאורטי ליישום." כשהייתי מחוץ לפייסבוק מחוץ לקהילה החמה והאוהבת, ראיתי איך הנוכחות חיה בי. הלימוד שאני מלמדת אינו טכניקה או כלי, אלא ממש דרך חיים. תלמידים היו איתי בקשר בקבוצות הוואטסאפ, והגיבו לכך שהלימוד חי בי הלכה למעשה. כתבתי לתלמידה: "אין לימוד יותר מוחשי מדוגמה חיה, ואני שמחה לשקף את ה

נשמה אהובה, אין לך מושג למי את נותנת כוחות ולמי את עוזרת ברגע זה, המשיכי להאיר את אורך להיות קשובה להדרכתך גם אם נדמה לך שאין מי שמקשיב לך, או מגיב אלייך גם אם נדמה לך שמיעוט תגובות או חוסר התייחסות למסרייך מעיד על כך שהם אינם עוצמתיים אל תשפטי את איכותן, ברגע זה יש אדם שמקשיב לך, מקבל השראה וזקוק לשמוע את המסר שלך. ברגע זה הלב שלו מתרווח אחרי ימים של מתח ודאגה. יש מישהו כרגע שמרשה לעצמו להתפרק מוריד דמעות ומשחרר כאב ומועקה תקועה בגרונו. אין לך מושג כיצד מסרייך משפיעים ולמי ה

השגרה ממקמת אותנו באזור הנוחות שהוא למעשה אזור הבטחון שלנו. יש לכם העדפה לפעול בסביבה מוכרת, ובשגרה ממכרת וזה לא במקרה. למוח יש דרך לחסוך באנרגיה באמצעות הרדמת החושים. הוא יעשה הכל כדי לגונן ולהגן עלינו מפני עומסים שעלולים להיגרם מעודף גירויים. הרדמת החושים כאילו נוגדת את הנוכחות, אנחנו פועלים על ״טייס אוטומטי״ לעיתים זה גורם לכם להיות מתוסכלים שכוח ההרגל המותנה חזק יותר מכוח הנוכחות. אל תרגישו תסכול אין לנו שליטה על מנגנון הוויסות החושי. באופן טבעי המוח אחרי זמן מה מפסיק להת

1. את מודטת ומתרגלת עם מניע להרגיש יותר טוב ולשכך את הכאב. 2. כשמציף בך כאב, את נרתעת ופוחדת מפרשת את זה כסימן רע. 3. את נשענת על רעיונות רוחניים ומשתמשת בהם כדי לברוח מגוף הכאב. 4. את רואה בכאב הנפשי והפיזי דבר שלילי. אם את מזהה את הסימנים האלה את בורחת מגוף הכאב. כך לא תוכלי להתמיר את הכאב ולרפא את הפצע הרגשי. בריחה לכלים משככי כאב תגרום לך לדרוך במקום, להרגיש שאת מסתובבת סביב עצמך, לחוות תסכול והשיעור ילך ויתגבר. כי אי אפשר לרפא כאב רגשי כששוללים אותו ודוחים אותו. כשכאב מו

אמרו לך שאתה צריך ״לכבוש״ את היצר והתשוקה להילחם ב״יצר הרע״ להיאבק בכעס, לא ליפול למחשבות דכאוניות, לך אמרו שאת צריכה להכניע את האגו, לעזוב את הדפוסים המוכרים והממכרים בגלל שמות הפועל: לכבוש, להילחם, להיאבק, לא ליפול, להכניע, לעזוב, נשארתם במעגל של דואליות. להילחם עם מי? את מה לכבוש? מי להכניע? ואת מי לעזוב? מי נאבק במי? אין כאן כלום מלבד עצמי, קול המדבר בראשי. לעוצמה שקיימת בכם אין צורה אך היא מקור כל צורה קיימת, היא בכם. אין דבר שעליכם לעשות חוץ מלהתבונן ולהקשיב לתנועת הצור

אישה יפה, הם לא יודעים מה עובר עלייך. כלפי חוץ את מחייכת, שמחה, פעילה ומאושרת. הם לא רואים את הכאב שלך ואת תחושת המחסור שמשאירה אותך ערה בלילות. הם לא יודעים על כאבי הגוף, תחושת המחנק, האשמה, השנאה העצמית. את מתביישת ומרגישה כפויית טובה, כי לכאורה יש לך הכול: בעל אוהב, ילדים יפים, בית מטופח, חברים, עסק מצליח. מי יאמין לך שלאוכל שאת אוכלת אין טעם ושאת בקושי מרימה את עצמך מהמיטה. זה מכאיב לך עוד יותר, את שונאת את עצמך. שום תרגיל ומחשבה חיובית והודיה על הטוב שזכית בו לא עוזר לה

אהובה, אין צורך להמתין ולחכות שיווצרו תנאים אידיאלים בחוץ כדי שתוכלי להעמיק נוכחות אין זמן טוב יותר להתחבר להווה מהרגע הזה. אל תמתיני לרגע שיהיה לך זמן, פנאי, כשתרגישי נוח וטוב כדי לצאת ממערבולת המחשבות המורידות והמדכאות. אין זמן יותר טוב מההווה לא קיים זמן אחר ממנו. ברגע זה את יכולה לבחור להתחבר אל גופך ונפשך הרגע הזה הוא כל מה שיש. גם הרגע ״המתאים״ שאת ממתינה לו כדי להעמיק חיבור ולשוב לכוחותייך ולאיזון הוא הווה. את הכוחות שלך את מקבלת מההווה, ברגע שאת מפסיקה בלי סיבה לל

כשאת רוצה שהוא יחייך אליך כשהוא לא מסוגל כשאת מבקשת שהוא יחבק אותך כשכל כך קר וכואב לו לא משנה לך מה עובר עליו את רוצה את מנת האהבה שלך כדי שתרגישי טוב. זה לא קשור בו אלא בך. את דורשת ממנו אהבה בזמן שהוא מבקש שקט ומנוחה מול החזיתות הבוערות בתוכו הוא מרגיש חסר אונים מולך את פוחדת שכך הוא ישאר תמיד, מנוכר, קר וכואב כשאת מאלצת אדם לאהוב כשהוא לא מסוגל, את לא נמצאת עבורו. זה לא קורה כל יום, לכן את נבהלת הנה, את חושבת: ״הוא לא בשבילי״ אסור לו להשתנות, להיות חלש הוא חייב להחזיק מסי

בתהליך מופלא של ריפוי הפצע הרגשי מתחולל נס אלכימי, ברגע שאת בוחרת לסיים את הסבל, כשאת מתעוררת לאהוב את עצמך ובוחרת לא לפגוע בך, את לא ממגנטת אנשים חדשים לעולם שלך, אלא נמשכת לאנשים שמעולם לא הבחנת בהם. כשאת לא עובדת מתוך הפצע הרגשי את לא נכנסת למערכות יחסים שמעצימות את הכאב ואת הזהות של קורבן חסר ערך שאינו ראוי לאהבה. את עוברת שינוי לצד השפעתו המותנית של הפצע הרגשי. יש בך יותר מודעות, את מגלה אנשים שמבקשים לתת ולעזור, נמשכת לאנשים שעוטפים אותך באהבה, ששמחים איתך, שלא נותנים ל

המרוץ אחרי האהבה השאיר אותך בלי נשימה ומרוקנת מאהבה לעצמך. אינך מכורה לאהוב נעלם, את מכורה לכאב הדחייה, לתקווה עתידית ולגעגוע. אהבה מושגת ממומשת מפחידה אותך יותר. האפשרות לאהוב אדם שאוהב אותך, מבקש אותך וחי איתך מזעזעת את עצמותייך. למדת שאהבה לא מושגת היא אהבה גדולה. את רואה איך האהבה הממשית נשחקת תחת גלגלי השגרה, הזוהר שלה מתעמעם מול הצורך היום יומי לנהל חיי משפחה ופרנסה. את רואה בדמיונך איך המשפחה שלך והחברים פורטים את האהבה לפרוטות של מאבקי כוח, בגידות ותלונות אינסופיות. א

הזיוף הוא בעיני המתבונן. אם את בוחרת לראות את העולם כמקום צר, אומלל ותחרותי המתנהל על ידי האינטרסים ולא האהבה זו המציאות שתראי ותחיי. איך תשני את עולמך אם תמשיכי להאמין שאת מנוהלת על ידי העולם מבחוץ, כוחות שאינם בשליטתך, המטריקס. האם את מזהה שזו אמונה? המטריקס לא נמצא בחוץ אלא בפנים, בחוסר המודעות לעובדה שאת מגיבה למחשבות שלך על המציאות ולא למציאות. את לא ערה שהמצבים הרגשיים, כאבי הנפש והגוף הם הקריאה של הנשמה להתייחס לאמת האוהבת והנדיבה. להתעורר משליטת המחשבות, לראות את הק

לא תוכל לעשות שלום פנימי ואמיתי עם עצמך אם תמשיך לדחוק ולדחות את החלקים הכבדים, הקטנונים, את הקנאה והיהירות. לא תוכל לעשות שלום אמיתי עם העולם אם תמשיך לדחות את הכעסים שלך עליו. דחיה של כאב וכעס הופכת אותו לאויב אתה משליך את הנפרדות הזו על אנשים, כשאתה דוחק את הכעס אתה דוחק את עצמך מכוון את כוחותיך לדחייה ולא לאהבה וקשב. למד לחמול ולא לבעוט בכאב כך תלמד להעצים את יכולת האהבה בתוכך אי אפשר להיות אמפתי וחומל ובאותה נשימה לדחות את הכאב והכעס כשאתה מבקש שיהיה שלום בעולמך התחל מה

את האיזון הטבעי אין צורך לחפש הוא מגיע כשמעמיקים נוכחות ומתייחסים לרובד השקט החי, לחיים הקיימים בשקט. נדמה שאנחנו מתעוררים לחיים רק כשאנחנו מדברים, מתבטאים, כשהמוח והשיח שוטף ושוצף בראש, הגוף מתעורר והרגשות עולים. אפשר לראות אנשים שיושבים לכאורה בשקט ובדממה אבל על הפנים שלהם ניכר שהם שקועים בשיחה מאוד ערה עם עצמם. יש רעיונות רוחניים שספוגים בכללים שאומרים לכם כיצד להגיע לשלווה ואיזון: לא להרבות בדיבור ולא להרבות בעשייה, לשנות הרגלים ״רעים״, במקום להיות קשובים לצורך האמיתי של

צילום NASA העולם הפלאי של המכניקה הקוונטית מרתק אותי כי הוא מנוגד לכל תפישה אינטואיטיבית בסיסית שיש לנו על המציאות. האינטואיציה נטועה בתוך הפיזיקה הקלאסית ובחוויות הפיזיולוגיות שלנו. כשמביטים אל העולם הקוונטי שנמצא בגבול הממד ובגבול התפישה יש תופעות משונות, מנוגדות להיגיון ולשכל הישר וזה בדיוק הפער שמחייב אותנו לקפוץ תודעתית זה הסטרץ׳ המתח האבולוציוני בין המציאות לתפיסת המציאות שלנו. אנחנו חושבים שהמציאות היא מה שמוצג ונמצא מולנו, הים, השמים, האוויר, הגוף שלנו, למעשה התפישה