לפני כמה שנים הייתי בקבוצת אדוויטה שעסקה באי־שניות. בסוף עזבתי. הם לא הצליחו להסכים ביניהם על האחדות המוחלטת. כבר בהנחיה הזו יש פרדוקס. היה לא כלום...הלא כלום אינו יכול להיות דבר כל שהוא בלתי אפשרי להיות לא כלום.. אלא אם הלא כלום הוא הקיימות ללא תלות בצורה כל שהיא. אז יש רק קיימות טהורה עיקר הוויכוחים היו על מי נחשב מואר, או ער. עוד וויכוחים סוערים היו סביב המושגים מודעות, תודעה, העצמי, וברהמן. האם העולם אמיתי או אשליה. האם יש בחירה חופשית. האם יש בכלל "אני". לא פעם אנשים י

התודעה האנושית מתעוררת רוחנית והכרתית. ההתעוררות היא המניע מאחורי ההאצה שמתחזקת והדרישה ההולכת וגוברת ללימוד רוחני, הכרתי ותודעתי. זוהי גם התפתחות וגם כמיהה וגעגוע לחזור לממד שאין בו כאב וסבל, להבין יותר טוב את הגורמים לתקיעות בחיים, להימנעות, פחדים וחרדות. בעיקר למנוע מצבים קשים ואתגרים שקורים בחיים, לשפר את איכות החיים שלנו, להגשים חלומות, לחיות עם מיינד רגוע. יותר ויותר אנשים מחפשים את הדרך להשתחרר מדפוסים ישנים ולחיות מתוך חופש פנימי גדול יותר. בתוך המרחב הזה צמחו שיטות ר

אהובה, ביקשת להשקיט את הקול המדבר בראשך, אז החלפת את קולך בקול של גורו מורה רוחני, או מאהב, בן זוג, רוב הזמן את מרגישה אבודה, ומתעוררת רק בנוכחותו ההקשבה ללימוד מעייפת את נפשך כאילו מישהו הניח אצבע על העין השלישית שלך את מתרחקת מהתקשורת הנשמתית הנועם שהכרת וממלאת את החלל באמיתות שמעולם לא היו שלך שואפת את החכמה, ההדרכה, ונשארת ריקה. במקום להאיר אותך באנרגיה במקום להתאהב בך ובדממה שלך את מוצאת את עצמך רוב הזמן מחפשת לינוק מאנרגיה של אדם אחר. היקום לא מאפשר לך לברוח מהאמת העמוק

נשמה אהובה, למרות שאת מוקפת באנשים וחברים נדמה לך שאת לבד בעולם הזה אף אחד לא באמת רואה אותך את מהותך את צערך פגיעותך וכאבך. נדמה לך שכל...

יש חוליה חסרה בין ידע ליישום. תלמידות ותלמידים שמגיעים ללמוד אצלי באים עם ידע עמוק, עשיר ורב, ואני לומדת מהם רבות. יש משהו משותף במה שהם אומרים לי: "את מלמדת את החוליה החסרה בין ידע מעשי ותיאורטי ליישום." כשהייתי מחוץ לפייסבוק מחוץ לקהילה החמה והאוהבת, ראיתי איך הנוכחות חיה בי. הלימוד שאני מלמדת אינו טכניקה או כלי, אלא ממש דרך חיים. תלמידים היו איתי בקשר בקבוצות הוואטסאפ, והגיבו לכך שהלימוד חי בי הלכה למעשה. כתבתי לתלמידה: "אין לימוד יותר מוחשי מדוגמה חיה, ואני שמחה לשקף את ה

כשמציבים גבול כל תוצאה רצוייה. גם אם לא השגתם את מה שרציתם, נתקלתם בהתנגדות חזקה נזרע זרע השינוי והמסר עבר. אל תכעסו על עצמכם ותגידו שנכשלתם, הצלחתם לצאת מדפוס של ריצוי, פחד ושקר עצמי. אמרתם את שלכם, את האמת, הצבתם מראה, זה גרם לזעזוע ערער את האיזון, הסרתם את המסכה, התנהגתם שונה מהרגיל, לפעמים האפקט של החידוש גורם להתעוררות והתקרבות, לעיתים להתבצרות וריחוק. בכל מקרה הכנות שפעלתם היא שינוי עמוק וחשוב עבורכם, גם כשהצד השני מתרחק ומתנגד הוא יודע שהגבול קיים, אתם השתנתם אינכם מרצ

את מרגישה שעל כתפייך מונח עול הקשר ביניכם. בלעדייך הקשר ימות. את זו שיוזמת שיחות עמוקות, מביאה עולמות חדשים הביתה ודואגת שלא תשקעו לתרדמת בקשר. את כל כך כועסת שהוא לא יוזם דבר הקשור בטיפוח התקשורת. אתה מתוסכל וכואב מכך שהיא אף פעם לא מסופקת. לא משנה מה תעשה, היא לא תהיה מרוצה ותפתח עליך חזית של תלונות וטענות. אתה לא מרגיש שהיא באה לדבר איתך, אלא לתקוף אותך. את מרגישה שלא איכפת לו מהיחסים שלכם, מחכה ליוזמה ממנו ומתאכזבת כל פעם מחדש. את נשארת רעבה לחום ותשומת לב ממנו, כשאת רוצה

התאהבת בעיניים ובחיוך שלו, הרכות שלו כבשה אותך, זו הרגישות והקסם שעוררו בך תשוקה. אבל יחד עם האור שלו קיבלת גם את הפצע הרגשי שלו, את הכעסים המתפרצים, את הימים שהוא בכלל לא דומה לעצמו, את ההסתגרות, ההתעלמות, הבריחה שלו. זה לא האיש שהתאהבת בו, נבהלת, באותם רגעים את לא יודעת מה את עושה איתו, האיש שאת אוהבת עדיין נמצא שם, אך לא כרגע, האיש השפוי והאוהב, מושבת ואילם, לכוד בגוף כאב מתפרץ. אתה הסתחררת מהיופי מההומור מהחוכמה שלה, זה המבט או החיוך שגרם לך להתאהב בה, זו היצירתיות והמקו

אהובה, כשהכאב טורף את נשמתך, אין לך מנוחה מגעגועים. הבדידות כאפלה, אין לה גבולות, את מגששת אל לב שיפעם יחד איתך. הערוצים שלך בוערים לאהבה, קחי את הלב שלך מתוך הכאב הזה ומסרי אותו לאלוהים. עכשיו, הניחי לרעש, לרעל ולרעד, ושמעי את פעימות ליבך איך הן מתאימות את עצמן לדממה. תני לאור הדממה לדבר אליך, לפתות אותך להרפות ממלחמת העולם הפנימית. את יודעת מה נפלא ברגע הזה? ההווה מאפשר לך מציאות שלא הייתה בעבר, הזדמנויות שאפילו דעתך לא יכולה לדמיין. כן, זה הפרא המרפא, הכוח העצום של הלא נו

רוב הבעיות בזוגיות הן קשיי תקשורת, לכן הן יכולות להימנע. אפשר ללמוד תקשורת נוכחת ולהפחית כאב רגשי וסבל. לא מלמדים אותנו תקשורת נוכחת בבית הספר לא מכינים אותנו לחיים של זוגיות הכוללת קשב נוכח, ללא מניע לשנות את בן הזוג. חוסר מודעות יכול להביא לקיצוניות שניה שאחד מבני הזוג מבטל את עצמו מרוב ״התחשבות וחמלה״ הוא נמצא במרחב של בן הזוג שלו ורואה את עצמו או את בן הזוג ״כבעיה״ שצריך לפתור ברכות ובהבנה. דבר זה מאפיין חוסר תקשורת עמוק. (אגו רוחני) שמבלבל בין פחד לתקשורת נוכחת ומשתמש ב

אמרו לך שאתה צריך ״לכבוש״ את היצר והתשוקה להילחם ב״יצר הרע״ להיאבק בכעס, לא ליפול למחשבות דכאוניות, לך אמרו שאת צריכה להכניע את האגו, לעזוב את הדפוסים המוכרים והממכרים בגלל שמות הפועל: לכבוש, להילחם, להיאבק, לא ליפול, להכניע, לעזוב, נשארתם במעגל של דואליות. להילחם עם מי? את מה לכבוש? מי להכניע? ואת מי לעזוב? מי נאבק במי? אין כאן כלום מלבד עצמי, קול המדבר בראשי. לעוצמה שקיימת בכם אין צורה אך היא מקור כל צורה קיימת, היא בכם. אין דבר שעליכם לעשות חוץ מלהתבונן ולהקשיב לתנועת הצור

לא מרבה במילים הגבר שלך זה מציף בך פחדים, קשה לך להיות בחוסר וודאות את דורשת שיספר לך מה הוא מרגיש, כדי שתהיי רגועה ושלמה. הוא מחפש את המילים המדויקות ולא אומר דבר, השקט שלו לא מעיד שהוא לא רואה אותך. הוא לא נרקיסיסט שמשאיר אותך רעבה לאהבה, הוא זקוק לשקט כדי לראות. הוא זקוק למילים שלך כדי לגדול ולצמוח ללמוד לבטא במילים את מה שהוא מרגיש. הגבר השקט רואה אותך יותר ממה שאת מאמינה. זה מטריף אותך ומערער כל מה שאת יודעת על אהבה ויחסים לכן את איתו והוא איתך, אתם לומדים שפה רגשית חדשה

אישה יפה, הם לא יודעים מה עובר עלייך. כלפי חוץ את מחייכת, שמחה, פעילה ומאושרת. הם לא רואים את הכאב שלך ואת תחושת המחסור שמשאירה אותך ערה בלילות. הם לא יודעים על כאבי הגוף, תחושת המחנק, האשמה, השנאה העצמית. את מתביישת ומרגישה כפויית טובה, כי לכאורה יש לך הכול: בעל אוהב, ילדים יפים, בית מטופח, חברים, עסק מצליח. מי יאמין לך שלאוכל שאת אוכלת אין טעם ושאת בקושי מרימה את עצמך מהמיטה. זה מכאיב לך עוד יותר, את שונאת את עצמך. שום תרגיל ומחשבה חיובית והודיה על הטוב שזכית בו לא עוזר לה

הוא קולט שאת מתרחקת ומרעיף עלייך חום ואהבה מחזר אחרייך ואומר לך כמה שהוא מעריץ את הכוח והחכמה שלך, ואת מתמכרת לאהבה שלו כשאת רוצה להתמסר אליו הוא מתכנס בתוכו ומתרחק לא מאפשר לך להתמסר. הוא משחק איתך משחקים, שם לך מבחנים ובודק את הגבולות שלך הוא שקוף, את רואה את המניפולציות שלו הוא מנסה לחנך אותך, להעמיד אותך במקום הוא מעיר על האגו שלך מונע ממך חום כדי ״שלא תפתחי בו תלות.״ זה מה שהוא אומר לך. הוא מרעיף חום לנשים אחרות מול הפנים שלך, את אמורה ללמוד להרפות, לסמוך עליו לאהוב שהוא

הוא מעולם לא הרים את קולו, צעק או קילל, אלו היו מכות יבשות של דיכוי, החדרת מחשבות מערערות, יחס מבטל, מזלזל, מבט מייבש, עונשים בהתעלמות התרחקות ושתיקה. הוא לא אמר לך שאת טפשה, הוא היה מערער את הבטחון והאמון שלך בעצמך. מחדיר לך בשיטתיות פחדים, אומר לך שאת טועה, לא מסוגלת לראות את כל התמונה כולה, פעמים רבות הוא שם לך מקל בין הגלגלים, מנע ממך לפעול לפי ליבך, להתבטא על נושאים שבדיעבד את ראית נכון והוא טעה. נפער בך בור של כאב ותסכול. הוא לא אמר שאת מכוערת הוא רק העיר על המראה, על ה

כשאת רוצה שהוא יחייך אליך כשהוא לא מסוגל כשאת מבקשת שהוא יחבק אותך כשכל כך קר וכואב לו לא משנה לך מה עובר עליו את רוצה את מנת האהבה שלך כדי שתרגישי טוב. זה לא קשור בו אלא בך. את דורשת ממנו אהבה בזמן שהוא מבקש שקט ומנוחה מול החזיתות הבוערות בתוכו הוא מרגיש חסר אונים מולך את פוחדת שכך הוא ישאר תמיד, מנוכר, קר וכואב כשאת מאלצת אדם לאהוב כשהוא לא מסוגל, את לא נמצאת עבורו. זה לא קורה כל יום, לכן את נבהלת הנה, את חושבת: ״הוא לא בשבילי״ אסור לו להשתנות, להיות חלש הוא חייב להחזיק מסי

אהובה כשאת דוחה את רצון הנשמה שלך כדבר משני ולא חשוב שימתין לתורו אחרי שתסיימי את כל הדברים ״ההכרחיים והנחוצים״ תמיד תשארי במצב של המתנה. תחכי לרגע שלעולם לא יגיע כי הדברים שהנשמה שלך מבקשת שתעשי - האהבה הראשונה שלך תשאר בעדיפות שנייה. אינך ״עסוקה״ מדי כדי להגשים את רצון הנשמה, זו אמונה עתיקה מילדות, אמונה קולקטיבית שלא שייכת אלייך, התניה שאומרת שמתפנים לדברים שאוהבים אחרי שה״חובות״ ה״מטלות״ הסתיימו שרצון הנשמה שלך הוא ילדותי, לא חשוב שיש דברים יותר דחופים ״רציניים״ שנדרשי

האנשים שדחו אותך שלא אהבו אותך סימנו לך את הדרך לאהוב אותך. לא הייתה לך ברירה הסבל הנפשי היה כבד כל כך. רדפת אחרי אנשים שלא היו מסוגלים לתת לך אהבה, הם לא ראו אותך אלא את מה שייצגת עבורם. אינך יודעת ומבינה מה ייצגת עבורם: את הנואשות, את התקווה המזוייפת ההמתנה שיום אחד יתעוררו אולי הם לא האמנו בך הדימוי שהם הניחו על נשמתך מעולם לא היה קשור בך. ככל שאהבת אותם יותר הם נטשו אותך שוב ושוב גילית שזו את שנטשת את עצמך כדי לשוב אל עצמך. לא נכשלת אהובה, זה לא כישלון זה היה שיעור קשוח ב

אדם שסובל מנרקיסיזם לא אוהב את עצמו. הוא תלוי בקבלה מתמדת של הערצה ותשומת לב הוא ניזון מאנרגיה חיצונית ומכור אליה. אדם כזה לא יכול לתת לעצמו אהבה אילו הוא היה אוהב את עצמו הוא לא היה מחפש לקבל בצורה אובססיבית בחוץ יחס ואהבה, הערצה ותשומת לב. נרקיסיזם זה פצע נפשי פעור שמדמם על סביבותיו. הפצע הזה משתמש בחוכמה ובכישרון של האדם כמו טפיל. הוא שואב את כוחותיו ומנתב אותם לסיפוק צרכים נפשיים שלא יודעים שובע. אדם שסובל מנרקיסזם לא מסתפק בשליטה פיזית הוא משתוקק לשליטה רוחנית החולי שלו

בתהליך מופלא של ריפוי הפצע הרגשי מתחולל נס אלכימי, ברגע שאת בוחרת לסיים את הסבל, כשאת מתעוררת לאהוב את עצמך ובוחרת לא לפגוע בך, את לא ממגנטת אנשים חדשים לעולם שלך, אלא נמשכת לאנשים שמעולם לא הבחנת בהם. כשאת לא עובדת מתוך הפצע הרגשי את לא נכנסת למערכות יחסים שמעצימות את הכאב ואת הזהות של קורבן חסר ערך שאינו ראוי לאהבה. את עוברת שינוי לצד השפעתו המותנית של הפצע הרגשי. יש בך יותר מודעות, את מגלה אנשים שמבקשים לתת ולעזור, נמשכת לאנשים שעוטפים אותך באהבה, ששמחים איתך, שלא נותנים ל