מאמר שאלות ותשובות שעוזר להאיר על מושגים השגורים בשיח הרוחני. רעיונות יכולים לגרום לבלבול כשחסר בסיס ומידע. איך לא ללכת ״לאיבוד״ בתרגום ובפרשנות? מושגים ורעיונות רוחניים אינם רוחניות. המושגים הם רק כלי עזר, שלטים המצביעים על המקום והדרך.
למה מתכוונים כשאומרים ״נוכחות״ מהי נוכחות?
נוכחות היא האור הפנימי הממלא כל מציאות, האחדות בין פנים לחוץ, תבונה עמוקה השוכנת בכל תופעה וצורה בעולם. הנוכחות או presence אינה צורה או תוכן, דבר שאפשר להגדירו, אין לנוכחות הגדרה, אפשר לחיות ולחוות או להתעורר אליו, לחוש את נוכחות הבורא בכל דבר שקיים, זו ההשראה וההכרה ברובד האני העמוק, ההתבוננות הטהורה, האני הנצחי. מרחב חיים שאינו מוגבל בגוף ובצורה. המקור.
אפשר לדמות את הנוכחות כאוקיינוס שקיים בטיפת מים. כל טיפה נושאת בתוכה את עוצמתו של האוקיינוס. לעוצמה המופשטת של האור הממלא כל מציאות יש כוח ונוכחות אך האור הזה חסר צורה והגדרה, הוא קורן מכל היש הקיים, לכן אנשים אוהבים להיות בטבע, ליד עצים. הטבע קורן בנוכחות. בני אדם אוהבים בעלי חיים, הם מגיבים לנוכחות שקורנת מהם, הנוכחות שאינה צורה אך היא קיימת בלב כל צורה, אהבה טהורה, זכה תמימה ועוצמתית.
מה זה אגו? האם יש אגו טוב?
האגו הוא מצב של חוסר מודעות ושכחת מקור החיים. כאשר חיים רק ברובד של האישיות הזמנית והחולפת נוצר נתק מהשורש והמקור, לא נותר דבר להזדהות עמו חוץ מהמחשבות שמגדירות את הזהות. האגו תלוי בחשיבה ורעיון כדי להתקיים. ברגע שאינך חושב אינך באגו. ברגע שאתה ער להתנהגות שלך ולא נשבה בכעס, תגובתיות רגשית, מגונן על הדעות שלך כאילו מדובר בחייך, אתה כבר לא באגו. האגו הוא כמו גל שאינו יודע שהוא האוקיינוס, או קרן שמש שלא מודעת לקיומה של השמש. כשאדם לא מודע למהותו ואינו מבדיל בין מחשבותיו לזהותו, באותם רגעים הוא נמצא ב״אגו״, בחוסר ידיעת מהותו ומקורו. האגו הוא אמונה שגופך וסיפור החיים שלך הוא מי שאתה, הזדהות עם הרובד הגשמי בלבד שפועל מעל פני השטח. כשאדם מגלה למי ששכח את מהותו, מיהו, באותם רגעים הוא נקרא שליח או מורה. מכיוון שהאגו הוא מצב של חוסר מודעות, אין אגו טוב או אגו רע, האגו תלוי בחשיבה קונספטואלית לקיומו, אין לאגו קיום ללא מחשבה, לכן האגו זקוק לה כדי לבסס את קיומו. אור התודעה היא הקיימות הטהורה שאינה תלויה ברעיון או מחשבה לקיומה.
מהו אגו רוחני?
אגו רוחני הוא מצב זמני וחולף של חוסר מודעות. כל רגע שאדם הופך את הרוחניות לזהות שלו, תולה ברוחניות את האושר שלו, הופך את רוחניות למניע להשיג כוח, הערצה, אהבה.
יש אנשים שלומדים ונמצאים בתהליך התעוררות או שהם כבר מורים בעצמם ומתמכרים לעשייה ופעילות רוחנית ותודעתית. הם מעדיפים את ההתעסקות הרוחנית על פני ההווה, זה אגו רוחני.
כאשר הרוחניות הופכת למושג ורעיון, כלל שעל פיו חייבים לנהוג, נוצר נתק בין האדם לאמת. האדם חש שהוא מחוייב להתנהג על פי רעיון רוחני אחרת הוא לא יהיה עקבי, אמין או נאמן למה שנתפס בדעתו ביטוי לרוחניות. איך זה מתבטא בפועל? מה קורה שהרוחניות הופכת לזהות? האדם מחזיק בדעה שאסור לו לכעוס, להיות תגובתי, הוא חושש להיתפס על חם בהתנהגות לא רוחנית, נוצר מתח וקונפליקט בינו לבין המסגרת הדמיונית שהוא הניח מעל ראשו, הוא מבטל את האנושיות שלו רואה אותה כנחותה או פחותה מהרוחניות, מבטל את הגוף שלו, רואה את הגוף והרגשות התגובתיים כביטוי לנחיתות. שואף להיות יותר בעתיד מאשר בהווה. הוא משתמש בלימוד הרוחני כאמצעי להשיג מטרה או להפוך ליהות אני עתידי משופר יותר. מצב של הארה נשגב בעיניו מכל מצב אנושי אחר, יש אובדן של חוש הומור עצמי. הוא רואה את רוב האנשים כחסרי מודעות וֹחושב שהם פחות מפותחים.
הוא דוחה מצבים לא ערים ומודעים בתוכו מתבייש באגו שלו, חושש לאבד אמינות. אגו רוחני יכול לבוא לביטוי דרך אחיזה בזהות של מורה, מלמד, הוא לא ירצה ללמוד מאף אחד, יחלק את העולם ל״אני״ ואחרים, יראה את רוב האנשים כלא מודעים. הוא יכפה וינחית מידע וישים את עצמו במקום של אדם יותר מודע וער. האמת שלו עליונה וחוסר הסכמה יעורר בו כעס. הוא ישפיל ויגנה אנשים שלא מסכימים עם דעותיו. הדרך שלו קדושה ואין עליה עוררין. אגו רוחני אינו דבר שצריך להיזהר ממנו אלא רק להיות ערים לקיומו, אין דבר רע באגו רוחני, זה לא יותר מפחד לאבד אמינות, זהות וכוח.
לרוחניות אין ״כללים״ או חוקים, הבסיס לרוחניות היא מודעות שהשורש שלה זו אדיבות נוכחת, חמלה אוהבת, קשב עמוק מתוך מרחב התודעה האחד.
האם המחשבה יוצרת מציאות?
המחשבה לא יוצרת מציאות אלא התודעה. ״סוף מעשה בתודעה תחילה.״ אפשר לומר שאין תודעה, לא במובן החומרי, לא כצורה או תוכן, התודעה היא התבוננות טהורה ללא מתבונן.
התודעה היא מילה המכוונת לקיימות שאינה תלויה בחומר וצורה, למעשה כשמנסים להבין מהי תודעה השכל משתתק. זה מרחב שיש בו קיימות שאי אפשר להסביר אותה במילים אלא להצביע עליה. לכן לא ניתן להרפות ולקבל את הקיים באופן שכלי בלבד, מכיוון שהשכל הוא רק כלי של התודעה והוא חלק מכלים רבים שיש לתודעה.
מה זה אומר ״לאהוב את מה שיש?״ האם זה מכוון אותי להתפשר להיות פסיבי? זה מה שיש?
לאהוב את מה שיש הכוונה: להוקיר ולהכיר את המציאות שקיימת בהווה ומתהווה איתך ברגע זה. לאהוב אותך, אתה הוא מה שיש. לאהוב את מה שיש מוציא אותך ממעגל הסבל שנגרם בגלל מחשבות שמתנגדות למציאות. אין זה אומר שתהיה פסיבי, להפך, כדי לשנות את מה שיש צריך קודם לקבל את מה שיש. כשדוחים את המציאות דוחים את ההווה ונכנסים למאבק שמרחיק אותך מכל פעולה יצירתית.
״מהי זהות קונספטואלית?״
קונספט זה רעיון. כל רעיון מבוסס על שפה. זהות קונספטואלית היא זהות שמבוססת על רעיון, אמונה ומחשבה. לדוגמא: כל חייך סיפרו לך מי את, האמנת לסיפורים הללו. הסיפור על זהותך החיצונית, המגדר, הלאום, התרבות והמוצא שלך, את רווקה, את גרושה, אלמנה, נשואה, אמא לשלושה ילדים, חמה, לבבית, אוהבת לארח לתת, ללמוד, את רגישה, אמפתית, רודפת צדק. תארי לעצמך שיום אחד את מתעוררת ושוכחת את כל זה. האם ״את״ לא קיימת? האם את נעלמת? בלתי ניראת? את רואה, נוכחת, מגיבה, הזהות הפנימית שלך קיימת. אם כן, אינך סיפורי החיים שלך, רעיונות שיצרת מהם זהות. את משהו אחר שקיים וער ומודע ללא סיפור ורעיון, הוא אינו תלוי בקיום שלו ברעיון או שפה. הזהות הקונספטואלית חשובה, אבל היא לא משקפת מי שאנחנו באמת - תודעה נצחית המתבוננת על עולמה דרך גוף זמני.
״מה הכוונה כשאומרים: אנחנו זה לא המחשבות שלנו?״
המחשבות הם תכנים חולפים בתוך התודעה. אם היינו המחשבות שלנו, כל רגע שהיינו מפסיקים לחשוב לא היינו קיימים. המחשבה היא לא אנחנו כמו שהבגד שאנחנו לובשים ופושטים הוא לא מי שאנחנו.
אפשר לומר שהמחשבה היא מלבוש, תוכן רוחני שמתלבש עלינו ועוזב אותנו. אנחנו לא חושבים אלא מחשבה, עוברת, חולפת בנו, אנחנו התודעה, המרחב שבו רוחשות המחשבות.
מה ההבדל בין מחשבה לתודעה? הרי אומרים סוף מעשה במחשבה תחילה. כל העולם הזה קיים בגלל שמישהו חשב ועשה. גם השאלה הזו שאני שואלת אותך היא פרי מחשבה, גם התשובה שתתני היא מחשבה?
תודעה היא מילה המכוונת לאפשרות שיש תבונה עמוקה ונוכחת, הוויה נצחית, אור אלוהי, התבוננות טהורה שאין לה קיום חומרי, היא לא מתגלמת כצורה ואי אפשר לדבר עליה או להגדיר אותה, היא אינה רעיון, אלא עוצמה בוראת. אור קיומי שנותן לאדם הכרה ותחושה של זהות. היא התודעה האור שמקרין את הסרט ומאפשר למציאות המופשטת להפוך לצורה. מחשבה לעומת זאת היא דיבור פנימי, מלל, הגיה, הרהור, כלי של התודעה שמגיב ומבטא בשפה ורגש ותחושה על חווית המציאות שלו. מחשבה היא תוכן. לכן נכון יותר לומר ״סוף מעשה בתודעה תחילה״. גרעין של כל רעיון מגיע ממקור התודעה, ״יש מאין״ הנעלם הופך למחשבה והמחשבה למעשה.
איך מבדילים בין ריצוי לקשב או גמישות בריאה?
ריצוי הוא פחד, הגמישות הבריאה היא קשב מתואם לרצון ההווה. אפשר להתבונן על המניע ולשאול: האם אני פועל מתוך פחד? האם יש איום נסתר? מחשבה שהוא או היא עלולים להיפגע? או לפגוע? מחשבה שאולי אני אאבד אותו או אותה אם לא ארצה אותם? האם יש מניע לרצות כדי להשאיר? לשנות? הגמישות היא פרספקטיבה, כשאני רואה את המרחב או סומכת עליו או עליה, מוכנה לשנות גישה כי אני חווה בגוף כיווץ פנימי, סימן שזה הרגע שעלי להיות יותר פתוחה וקשובה ומוכנה לצאת מהקבעון המחשבתי לקשב נוכח.
ברוחניות מדברים על ״ביטול עצמי״, לשכוח את עצמי, האם זה לא מתכון לשיעבוד?
אין הכוונה לביטול המהות אלא להעמקת הנוכחות והקשב עד שהאחיזה ברעיון של זהות עצמית מתפוגגת. אני לא אוהבת להשתמש במילה ״ביטול״ היא גורמת לבלבול, כאשר אין הבנה וידיעה שהכוונה כאן ל״עצמי״ הקונספטואלי, האישיות הזמנית שחיה מעל פני השטח. יש שני רבדים של קיום תודעתי: האישיות הזמנית, זו שנולדת בגופה, היא מורכבת מ״סיפור״ חייה, יש את האני העמוק, הרובד הנצחי, הניצוץ האלוהי, האור הפנימי, הזהות התודעתית, המשוחררת בכל צורה ותוכן, היא יודעת את קיומה ללא תלות בסיפור חיצוני. כשמדברים על ביטול עצמי מתכוונים להסרת ההזדהות והאחיזה בנרטיב שדבוק לזהות. לדימוי, לאני המדומה. גם המילה ״לשכוח״ מבלבלת, המילה המדוייקת יותר היא ״שחרור״, הכוונה, שחרור אחיזה במחשבות שאני מזהה אותם כמי שאני.
איך לצפות במחשבות ומדוע המחשבות הם לא אני?
המחשבות הן לא מי שאת, קיומך לא תלוי במחשבה, אילו זה היה כך, כל רגע שלא היית חושבת, לא היית קיימת. אילו הזהות שלך הייתה תלויה במחשבה גם הקיום שלך היה תלוי בה. המחשבה היא תוכן חולף, יש לה מטען אנרגטי שקשור לתת מודע, לרגש, לזיכרון מהעבר. עולה שאלה: אם אני לא המחשבות שלי אז מי אני? אין לשאלה הזו תשובה קונספטואלית, אי אפשר להסביר מהי ההכרה שדרכה את מתבוננת ומזהה את קיומך, ניתן רק לחוות אותה. את יכולה לצפות במחשבות חולפות כמו שאת רואה את המילים הכתובות כאן. גם הן תכנים ורעיונות, את צופה בהן. כך המחשבות, את יכולה לצפות בהן לשמוע אותן, לחוש את ההשפעה שלהן, ״הצפייה״ הכוונה להתייחסות ולא להזדהות.
מהו אפקט הצופה?
אפקט הצופה הוא מושג ששאול מעולם הפיזיקה, המכניקה הקוונטית, בו הצופה משפיע על ההתנהגות של החלקיקים. מבחינה סטטיסטית המדידה משנה את ההתנהגות של החלקיק, על פי דרך המדידה הצפייה, האלקטרון יתנהג כגל או חלקיק. העולם הרוחני השאיל את המושג ״אפקט הצופה״ כדי לעורר התייחסות לנעלם הגדול שלא ערים לקיומו. הנעלם הזה הוא הצופה עצמו, ההכרה, התודעה המתבוננת על המצבים והאירועים המתרחשים בחיים.
מה זה אומר לצפות בצופה?
לצפות בצופה: להתייחס ולהכיר ברובד האני העמוק, התודעה, ההתבוננות הטהורה. להפנות את המבט הפנימי אל המבט עצמו. לשאול מי מתבונן? לא לענות על השאלה, המענה יוסיף עוד רעיון ומלל הסברי, הצפייה בצופה היא הכרה בקיומה של מהות עמוקה יותר מהאישיות המתנהלת מעל פני השטח.
נסו את התרגיל הבא: הביטו על השמים, המתינו וחכו למחשבה הבאה. בזמן שאתם מסתכלים על השמים תתייחסו לשקט שנוצר בין המחשבה האחרונה למחשבה הבאה, לרווח בין המחשבות. הקשיבו לנשימה כפי שהיא. תנו לשקט להתרחב ולגדול בכם. התייחסו לחלל ולמרחב תרגישו את הטמפרטורה של האוויר על העור שלכם. העמיקו את הקשב וההתבוננות, ללא מחשבות, שימו לב שאינכם נעלמים.
כאשר לתודעה לא נשארת צורה להתייחס אליה היא מגלה את קיומה, כשאין לתודעה נושא חיצוני להזדהות ולהתעסק איתו, היא לא נשארת ריקה אלא היא מגלה את עצמה. כמו אדם שעומד מול המראה.
כשהתודעה הצופה בחדר אפל, היא מזהה את האפלה, את החלל והשקט, לא נותר לה דבר להביט עליו מלבד עצמה. היא הצופה שצופה על עצמה.
את כל הנושאים האלו אני מלמדת בקורסים שלי בספרים שהוצאתי לאור ובמרכז להתעוררות תודעתית
ב 17 למרץ אני פותחת קורס חדש שיתן לכם כלים להעמיק את הקשב ההכרתי עם עצמכם ועולמכם. התודעה נשענת על המילים כדי לתקשר עם העולם, המיינד שולט בחוויה ההכרתית דרך המילים, בזמן שיש מנעד עצום של תקשורת שלא תלוייה במילים שאנו לא ערים אליה כלל. תקשורת כזו מצוייה בשפע בטבע. בעלי חיים וצמחים, עצים וחרקים מעברים מידע ומתקשרים עם המערכות האקולוגיות והשדה המגנטי של כדור הארץ. מעבר למילה העוברת במרחב הזמן ומעובדת במוח יש מידע עמוק וחי שעובר דרכנו בצורה מידית וישירה ללא תיווכו של הזמן.
בקורס אלמד כלים התמרתיים שיעזרו לכם לגלות דרכים רבות של תקשורת דרך חיבור לשקט החי ולתבונה העמוקה ששרויה בו. תקשורת לא לינארית היא השראה.
בקורס תלמדו:
1. להגביר את כוח ההשפעה שלכם.
2. להפוך רגישות גבוהה לעוצמה של נוכחות והשראה.
3. תקשורת התמרתית והכרתית עם גוף הכאב.
4. תקשורת הכרתית עם הרצון הנשמתי והעמקת האישור הפנימי.
5. הפחתה של ההשפעה המדכאת של המחשבות והפיכתם לכוח הגשמה.
6. השראת הנוכחות שלכם והשקט הפנימי בתקשורת מול אנשים.
7. חיזוק המערכת האינטואיטיבית והטלפתית שלכם.
8. גילוי של דרכים חדשות לתקשורת רוחנית וחוויתית.
קשב נוכח והכרתי הוא למעשה השלב הבא בהתעוררות התודעתית שלנו כאן. בקורס תלמדו כיצד להרפות ממחשבות מותנות ודפוסיות, תלמדו על עוצמתו של המיינד וכוחה של המחשבה הרתומה לתודעה ביצירה של המציאות שאתם רוצים לחיות בה.
תרשמו היום לקורס ותקבלו גישה מיידית, חברות חינם במרכז להתעוררות תודעתית מיום ההרשמה ועד לסיום הקורס.
לפרטים נוספים על הקורס, למערך השיעורים והרשמה כנסו לכאן:
אני מזמינה אתכם להצטרף כחברים למרכז להתעוררות תודעתית באחד מהמסלולים. את המרכז הקמתי במאי 2022, זה מרחב של תמיכה ולימוד עצמי יש בו שפע של סרטונים שיעורים ומדיטציות. מדי חודש אני מעלה תכנים חדשים. אם אתם מעוניינים להיכנס לשיעור כל מה שעליכם לעשות הוא להירשם לחברות חודשית או שנתית במרכז להתעוררות תודעתית.
אני יודעת כמה זה מרתיע להיות מנויים באתרים שמקשים ומחביאים את האפשרות להפסיק את התשלומים החודשיים או השנתיים. אני לא מחביאה, הקישור להפסקת החברות נמצא בכל עמוד באתר למטה.
ניתן לרכוש את השיעורים המדיטטיבים על פי שיטת גר״ם
המדרגה - שלושים שיעורים מוקלטים.
בספרים שהוצאתי לאור: ״תודעה נוכחת הספר המעשי״, ״חזרה אל האמת״ ו״ספר האור הפנימי״ יש יחד מעל ל1000 תובנות ותרגילים שעוזרים ותומכים בתהליך הצמיחה וההתעוררות והפחתת הסבל הנפשי, איך לעבוד עם כוח החיים שלנו ולקבל כלים להתפתחות תודעתית.
הספרים יצאו לאור במהדורה מודפסת, דיגיטלית וכספרים קוליים להאזנה.
לקביעת פגישה בזום לליווי אישי אפשר לפנות אלי לכאן: בפייס
או שלחו לי אימייל: shimontammar@gmail.com
כל המחירים רשומים בדולרים כי אני חיה בארה״ב. אם יש לכם שאלות כתבו לי. חיבוק אוהב תמר