ההזדהות עם המחשבות שלנו היא אוטומטית איך אפשר להיות בלי מחשבות? האם המצב הזה אפשרי? כן, בהחלט אפשרי להיות כמה רגעים ללא מחשבות בכלל, אין אדם שלא חווה רגעים כאלו בחייו, רגעים שמשהו תפס את תשומת הלב שלו, הקסים אותו כל כך שאותו אדם ״שכח״ לחשוב, רגעים שהרגשתם אחד עם היקום, שעמדתם מול נוף עוצר נשימה, בים, בשחיה או ריצה וריקוד או כשהסתכלתם על פרח, פרפר, עץ. היו לי בילדות רגעים רבים ללא חשיבה, רגעים ספונטנים בהם הייתי ״שוכחת״ את עצמי, את הכאב הרגשי שלי, החרדות והפחדים, הייתי מסתובבת

יש מרחב תודעתי המכיר בקיומו, תבונה היודעת שהיא קיימת ומחוללת מצבים ותופעות בעולם הזה. המרחב ער ואינו תלוי במלים כדי להעביר לנו ידע. את הידע אנחנו מקבלים ישירות לגוף ולרגש. התאים סופגים את הידע שמחולל שינויים ביוכימים בגוף שלנו ומשפיע על מצבי התודעה (המודעות). הידע שאנחנו סופגים במרחב אינו נתון ותלוי בזמן ובמקום כלשהו. אפשר לתרגם את הידע הנקלט בגוף וברגש לרעיונות, הסברים וסיפורים. המילים עוזרות לשפוך אור על מה שאפשרי לנו. הגוף החומרי הוא קפל במרחב התבונה של התודעה. המידע עובר

כשמישהו מטיל בכם דופי, אתם מרגישים שזו התקפה על הזהות שלכם. תחוו צריבה כואבת על כך שהאגו שוב לקח את המושכות לידיים ולא התודעה שלכם. אינכם רוצים להיות מוצפים אלא נוכחים, אבל האגו שולט במצב, ברגשות ובתגובות שלכם, מרגישים כאב על הניכור והעוול, על ההזדמנות שהתפספסה לאהבה, לקשב, לשיח. אתם נמצאים בשלב של התפתחות רוחנית ותודעתית, מתוסכלים שבזמן ריב או סערה אין זכר לתרגולים ולנסיון שלכם. הידע שצברתם מתאדה עם הכעס. אינכם מסוגלים ליישם אף אחת מהטכניקות והשיטות שלמדתם. אמנם אתם מודעים

באחד מהלילות התעוררתי לרעש של זמזום מנוע. שכן הפעיל מכשיר חשמלי. ככל שהקשבתי לזמזום הוא הלך והתעצם, מרעש חיצוני הוא הפך לרעש פנימי. לפעמים אני מתעוררת מזמזום של המנוע הפנימי, מידע שמבקש התייחסות, תובנות שמגיעות ומעירות אותי באישון לילה. הלילה הוא אזור מפורז שטח שלא נמצא בריבונות של המוח יודע כל, הלילה הוא תחום של שלום ואני לומדת על השפעתו העמוקה של השלום הפנימי. ירדתי ״לסוף דעתי״, מקום בו רעיון לא צייץ ומחשבה לא פרחה. בקלילות אני מגיעה אל השקט בין המחשבות, שומעת את המידע שצ

להיות במצב של Alert stillness לנוח בתנועה, אתמול כאב לי הגוף, ישבתי על ספסל בפארק, התחברתי לגוף הפנימי לתחושות הכאב ונכנסתי למצב עמוק של נוכחות קשובה במצב החסד הזה של שקט עמוק וער ונוכח עקבתי אחרי הכאב שבער בגב התחתון התבוננתי בו העמקתי את הדממה וההתבוננות מעבר לזה לא עשיתי כלום, לא ניסיתי לשחרר את הכאב לנשום לכאב, לדבר עם הכאב, לברר את המחשבות מאחוריו הרפתי מהרצון שהוא יעבור, הרפיתי מהצורך לפעול, הבאתי את אור התודעה הנוכחת שלי, הכאב בגב נעלם הרגשתי שחרור לרגע, פתאום הרגשתי כ