אהובה, את מכירה את הילדה הפגועה שבך לקחת את מכאוביה, ונתת להם רפואה. היא לימדה אותך רכות וחמלה, קשב עמוק, היא לקחה אותך למקומות הנמוכים והכואבים ביותר שלך, למדת לסלוח לה, לעצמך. והיום כשאת יותר מודעת ומפוייסת, עדיין יש משהו מוחזק בתוכך. זו האישה הבוגרת הבשלה שעומדת ומחזיקה את העולם על כתפיה, עצרי לרגע והרשי לעצמך להכיר אותה. תני לה את אותו מבט פנימי אוהב, את הרכות, החמלה, הקשב הנוכח, האישה הבוגרת שלא יכולה להרפות מהדאגה והנתינה לאחרים, היא שמחזיקה את הבית ושומרת על שלמותו היא

אל תשאירי בצל את הילדה, הלוחמת הקטנה שמרדה בשקרים, בשטיפות המוח וסחיטה רגשית, היא שמרה עלייך מאנשים שפגעו בך, מאלו שאמרו לך שאת רעה, אגואיסטית, שהמקוריות שלך היא יהירות והעצמאות שלך מסכנת אותך ופוגעת במי שאוהבת אותך. הילדה הלוחמת לימדה אותך להיות נאמנה לעצמך, להקשיב לגופך, למנעד הרחב של התחושות לקרוא את מצבייך האמיתיים לא לברוח לדיכוי ולריצוי כדי לקבל פרורים של אהבה. הלוחמת הקטנה שבך מעולם לא פחדה להישאר לבד, היא העדיפה להיות לבד מאשר לשקר לעצמה ולסבול. היא לימדה אותך להשתמש

אי אפשר להאיץ בסליחה, אם היא לא בשלה וחמה בגוף זו סליחה של בוסר. סליחה טרם זמנה מפצלת את הנפש מהגוף. כמו להניח פלסטר על פצע פתוח ולקוות שהוא יסגר מעצמו. אי אפשר להאיץ בסליחה אפשר לשחרר נוקשות ולנסוק מכבלי הכאב של הכפייה, הריצוי והציפייה. שמרפים מהמחשבה שעלייך להיות במקום שהנפש עוד לא מרגישה בו בית כשמאירים מול הכאב אור של הבנה, הנוקשות משתחררת מעצמה. הנוקשות נעלמת כשמעמיקים נוכחות ומרפים מהתפיסה שאומרת שעלייך לסלוח כי הסליחה נועדה עבורך. אם את עדיין לא יודעת איך הכאב נועד עבו

את האיזון הטבעי אין צורך לחפש הוא מגיע כשמעמיקים נוכחות ומתייחסים לרובד השקט החי, לחיים הקיימים בשקט. נדמה שאנחנו מתעוררים לחיים רק כשאנחנו מדברים, מתבטאים, כשהמוח והשיח שוטף ושוצף בראש, הגוף מתעורר והרגשות עולים. אפשר לראות אנשים שיושבים לכאורה בשקט ובדממה אבל על הפנים שלהם ניכר שהם שקועים בשיחה מאוד ערה עם עצמם. יש רעיונות רוחניים שספוגים בכללים שאומרים לכם כיצד להגיע לשלווה ואיזון: לא להרבות בדיבור ולא להרבות בעשייה, לשנות הרגלים ״רעים״, במקום להיות קשובים לצורך האמיתי של

אהוב, אתה עובר שינוי תודעתי והכרתי זה מרגיש לך כמו משבר זהות. יש רגעים של מאבק, רגעים של בלבול חוסר התמצאות ואובדן האמון הפנימי. מה שמתערער זה לא אתה אלא האגו, האישיות הסובלת, היא שמאבדת את עולמה ואחיזתה בך. אתה לא הולך נגד עצמך זה רק זיכרון שנשאר בגוף וברגש אותם רגשות דפוסיים של כל מה שהכרת, הם לא מי שאתה. אותם רגעים, כשאתה לא מזהה יותר את עצמך, מופיע פחד קיומי, כעס על דפוסים ישנים שצצים וכעס על הכעס העצמי ואשמה. יחד עם זאת אינך יכול לעצור את השינוי, התנועה של ההתעוררות והל

אם כואב לך ברגע זה אל תדחקי בעצמך להרגיש טוב בכוח, תלבשי מסכה על הפנים ותעמידי מסך בינך לבין האמת. אל תחייבי את עצמך לחשוב מחשבות חיוביות אם הלב שלך מבקש ממך קשב לקצב הנוכח שלו ברגע זה. אם את עייפה תתמסרי לעייפות אל תנסי לגייס אנרגיות בכוח אף אחד לא שופט אותך חוץ ממך לכי לישון ותתענגי על הריק מחר תקומי בכוחות מחודשים. אם את חולה אל תכעסי על עצמך על זמן מבוזבז ותוכניות שלא יצאו לפועל על חולשת הגוף, או שאינך מחוברת לנפש כי שמעת שמחלה היא סימן לנתק רגשי אל תוסיפי עוד עומס לאתגר