לעיתים העוצמות והמתנות שלנו עובדות נגדנו. הן משמרות את הסבל ויודעות לחסות את הנסיון שלנו להמריא מעל הדפוסים. למוח שלי יש עוצמה יצירתית גדולה. רוב השנים, במקום ליהנות מהמתנה שקבלתי, סבלתי, הפנתי את הכוח של המוח שלי לרקום עלילות נגדי, זה הפך לבעיה של קשב וריכוז, הוא נתפס בדברים שוליים, אם זה יחס שקבלתי מאדם, מבט, מילה שנאמרה, זה מיד הפך לחשיבה אובססיבית על מי שדחה או רב איתי. המוח שלי רקם עלילות מורכבות רוויות באשמה והייתה לזה השפעה נפשית ופיזית קשה. הגוף היה נדרך במתח וכאב, הו

אמרו לך שאתה צריך ״לכבוש״ את היצר והתשוקה להילחם ב״יצר הרע״ להיאבק בכעס, לא ליפול למחשבות דכאוניות, לך אמרו שאת צריכה להכניע את האגו, לעזוב את הדפוסים המוכרים והממכרים בגלל שמות הפועל: לכבוש, להילחם, להיאבק, לא ליפול, להכניע, לעזוב, נשארתם במעגל של דואליות. להילחם עם מי? את מה לכבוש? מי להכניע? ואת מי לעזוב? מי נאבק במי? אין כאן כלום מלבד עצמי, קול המדבר בראשי. לעוצמה שקיימת בכם אין צורה אך היא מקור כל צורה קיימת, היא בכם. אין דבר שעליכם לעשות חוץ מלהתבונן ולהקשיב לתנועת הצור

כשאת בוחרת לחמול ולא לתקוף את בן הזוג בזמן שהוא כועס עלייך, כשאת בוחרת לא להיפגע ולהרגיש קורבן, את לא מדחיקה את הכעס, את אמיצה. כשאת בוחרת לא להיכנס לכעס שלו ולהישאר בשלווה הנוכחת שלך, את לא מתנשאת מעליו, את חכמה. כשאת בוחרת לראות את הכעס שלו כמצוקה רגעית ומבינה מה עובר עליו, את זוכרת מצבים דומים שעברת, את לא מנותקת וקרה, אלא נוכחת באהבה. כשאת בוחרת להגיב באהבה ולא להיות תגובתית, ההשפעה של האהבה שלך חזקה יותר ומועילה לתקשורת וליחסים שלכם לטווח הקצר ולטווח הארוך. כשאת מיישמת א

אמרי תודה לאנשים שלא האמינו בך, הם האירו לך את הדרך להאמין בעצמך. אמרי תודה לכל מי שידו לא הייתה מושטת לעזור לך, בזכותם גילית את החכמה והתושיה, את הכוחות והעוצמות שלך. אמרי תודה לאנשים שפחדו עבורך, הם גילו לך את האומץ שתמיד היה קיים בך, אמרי תודה לאלו שהטילו עלייך צל גדול, בזכותם גילית שאת מקור של אור. אמרי תודה לכל אלו שעזבו אותך ותשלחי להם ברכות לדרך שהם עושים בלעדייך, הם השאירו בתוכך מקום לגלות את עצמך עבורך, בזכותם הכרת אנשים שאוהבים אותך שמאמינים בך, מושיטים לך יד, אמיצ

התמודדות עם דחייה היא אחד האתגרים הקשים כי הגוף הוא זה שמגיב בכאב כיצד להתמיר את כאב הדחייה מבלי להדחיק את הרגשות שלנו

הלסתות שלך תפוסות וכבדות הגרון שלך כואב לעיתים קרובות אהובה, את פוחדת להתבטא חוששת מהצלחה, מכיוון שעמוק בליבך נטועה בך האמונה שאת לא חכמה, ולכן זה לא טבעי, אישה טפשה לא יכולה להצליח, הצלחה שנוגדת את סדרי הטבע, היא מניפולציה או כישוף, האמונה היסודית והשורשית שלך תערער את זהותך, תרגישי שכל הצלחה שלך בשקר יסודה, שאסור לך להסתכן, כאישה את אמורה לשבת בצד ולהסתיר את אורך תחת עורך. אלו האמונות שתופסות את הלסתות שלך וגורמות לך לכאב גרון, למתח ומועקה. האמונות הללו הן לא שלך אלא של התו

לא תוכל לעשות שלום פנימי ואמיתי עם עצמך אם תמשיך לדחוק ולדחות את החלקים הכבדים, הקטנונים, את הקנאה והיהירות. לא תוכל לעשות שלום אמיתי עם העולם אם תמשיך לדחות את הכעסים שלך עליו. דחיה של כאב וכעס הופכת אותו לאויב אתה משליך את הנפרדות הזו על אנשים, כשאתה דוחק את הכעס אתה דוחק את עצמך מכוון את כוחותיך לדחייה ולא לאהבה וקשב. למד לחמול ולא לבעוט בכאב כך תלמד להעצים את יכולת האהבה בתוכך אי אפשר להיות אמפתי וחומל ובאותה נשימה לדחות את הכאב והכעס כשאתה מבקש שיהיה שלום בעולמך התחל מה

אהוב, אתה עובר שינוי תודעתי והכרתי זה מרגיש לך כמו משבר זהות. יש רגעים של מאבק, רגעים של בלבול חוסר התמצאות ואובדן האמון הפנימי. מה שמתערער זה לא אתה אלא האגו, האישיות הסובלת, היא שמאבדת את עולמה ואחיזתה בך. אתה לא הולך נגד עצמך זה רק זיכרון שנשאר בגוף וברגש אותם רגשות דפוסיים של כל מה שהכרת, הם לא מי שאתה. אותם רגעים, כשאתה לא מזהה יותר את עצמך, מופיע פחד קיומי, כעס על דפוסים ישנים שצצים וכעס על הכעס העצמי ואשמה. יחד עם זאת אינך יכול לעצור את השינוי, התנועה של ההתעוררות והל

אתם בתהליך של לימוד רוחני, חולמים לפתוח סדנא או קורס, ללוות אנשים ולטפל בהם, אולי כבר יש לכם קהילה קטנה או גדולה, עוקבים, מעריצים ותלמידים. אולי אתם בתחילת הדרך, או עוסקים בזה לא מעט זמן, חווים קשיים ומחסומים, לעיתים מרגישים התלהבות לצד תסכול ואכזבה. יש אנשים שאוהבים את התכנים שלכם, מחמיאים, רוכשים ספרים וסדנאות ובאים לקבל ממכם ליווי אישי. אתם חווים סיפוק גדול ומרגישים שאתם באמת תורמים לרווחה הנפשית והתודעתית של התלמידים שלכם. אין ספק שיש לכם השפעה על החיים שלהם. עם האושר מהה

רבים פנו ושאלו אותי מה ההבדל בין מודעות לתודעה והכרה, המאמר הזה שופך אור על מושגים השגורים בשיח ובלימוד התודעתי והרוחני. תודעה היא מילה המכוונת למציאות פעולת הבורא שאינה תלויה בצורה לקיומה. התבוננות טהורה ללא מתבונן, אחדות, נון-דואליות, קיימות נצחית, שאינה נולדה ולא מתה, לא אובייקט או סובייקט. לא ניתן לאחוז בה. אי אפשר להגדיר את התודעה ולתחום אותה מכיוון שהיא לא ״צורה״. אפשר להתייחס לתודעה בדרך ההשללה - מהי לא: היא לא צורה, או דבר כלשהו. היא אינה רעיון או מחשבה, אי אפשר למדוד

מה קורה כשסיפור מהעבר הופך לזהות שלנו? נוצר מתח בינינו לבין ההווה, האמת מתעדכנת ואילו אנחנו נשארים מאחור, לכודים בדעה ופרשנות ישנה, חול ברוח מבלבלים בין סיבה למסובב. קשה למוח להודות שהסיבה לסבל שאנחנו חווים הוא לא האירוע המסויים שחווינו אלא הסיפור שנשאר איתנו שנים ארוכות. כשאני מלווה אנשים בשיחות אני לא מנסה לשנות להם את הסיפור ואת האמונה המושרשת והוודאית בסיפור שלהם, אלא מציעה אפשרות לראות את המציאות מזווית אחרת מבלי להתחייב לשנות את האמונה, כמשחק יצירתי שמשחרר את הדיקטטורה

האגו שלך מתוחכם הוא קולט את נקודות התורפה שלך ומפעיל אותך מתוכם, אבל בדרך זו גם אתה נחשף לנקודות התורפה שלך. אתה זה לא האגו שלך אלא מרחב - תודעה, הכול אחד. האגו הוא מצב זמני של חוסר מודעות. התפקיד של האגו לחשוף את האחיזה בזהות הזמנית. לגלות את כל מה שהנפש שלך צפנה והסתירה. לאפשר לך לגלות את נקודות התורפה לשחרר אותם, להתבונן בהם ולא להתגונן מהם. האגו אוהב מאבק, הוא מתחזק משם. הוא אוהב להתחבא בצללים של חוסר מודעות. להחזיק משם זהות ששואבת את הכאב שלה ממחשבות שהם לא שלה. הגוף מוב