את מאמינה שאם תחשפי את הכאב שלו תכירי אותו ואת נפשו יותר טוב, תדעי מי הוא וכך תעמיקו את האינטימיות ביניכם. את מחטטת וחופרת ומנסה להוציא ממנו בכוח את הפגיעות שלו. הוא לא מוכן לזה כרגע ונסגר עוד יותר. את משוכנעת שזה בגלל הכאב הרגשי שלו ולוחצת עליו להיפתח אלייך. הוא מתרחק ממך לא בגלל הכאב שלו, אלא כי את לא מקשיבה למילים הפשוטות שיוצאות מפיו: ״תעזבי אותי בשקט״ את נפגעת ו״עובדת״ על תחושות הכאב שמתעוררות בך גאה בעצמך על יכולת ההכלה הגדולה שלך, אבל עמוק בתוכך את שופטת אותו כאדם

אהובה את עוברת שינויים מטלטלים בחייך, את מרגישה שאת משלמת מחיר כבד כדי לזכות בחופש שלך. הוא משליך עלייך את הכאב שלו; את מנסה להתרומם, אבל הקשיים שהוא מערים עלייך מתישים אותך. רצית להיפרד ממנו בשלום אבל הוא פגוע. תזכרי שזו המלחמה שלו ולא שלך, את נמצאת בסערה שלו. שימי לב כשאת בביתך, לבד, ברגע זה, האם חוץ מהמחשבות שמתנגדות למציאות הכול בסדר? הגשמת את החלום שלך, את חופשייה. האמת שתמיד היית חופשייה, כל עוד לא האמנת למחשבה שאת אומללה. האושר שלך לא תלוי בגורמים חיצוניים, את מותשת בג