לעיתים העוצמות והמתנות שלנו עובדות נגדנו. הן משמרות את הסבל ויודעות לחסות את הנסיון שלנו להמריא מעל הדפוסים. למוח שלי יש עוצמה יצירתית גדולה. רוב השנים, במקום ליהנות מהמתנה שקבלתי, סבלתי, הפנתי את הכוח של המוח שלי לרקום עלילות נגדי, זה הפך לבעיה של קשב וריכוז, הוא נתפס בדברים שוליים, אם זה יחס שקבלתי מאדם, מבט, מילה שנאמרה, זה מיד הפך לחשיבה אובססיבית על מי שדחה או רב איתי. המוח שלי רקם עלילות מורכבות רוויות באשמה והייתה לזה השפעה נפשית ופיזית קשה. הגוף היה נדרך במתח וכאב, הו

יש חוליה חסרה בין ידע ליישום. תלמידות ותלמידים שמגיעים ללמוד אצלי באים עם ידע עמוק, עשיר ורב, ואני לומדת מהם רבות. יש משהו משותף במה שהם אומרים לי: "את מלמדת את החוליה החסרה בין ידע מעשי ותיאורטי ליישום." כשהייתי מחוץ לפייסבוק מחוץ לקהילה החמה והאוהבת, ראיתי איך הנוכחות חיה בי. הלימוד שאני מלמדת אינו טכניקה או כלי, אלא ממש דרך חיים. תלמידים היו איתי בקשר בקבוצות הוואטסאפ, והגיבו לכך שהלימוד חי בי הלכה למעשה. כתבתי לתלמידה: "אין לימוד יותר מוחשי מדוגמה חיה, ואני שמחה לשקף את ה

התמודדות עם דחייה היא אחד האתגרים הקשים כי הגוף הוא זה שמגיב בכאב כיצד להתמיר את כאב הדחייה מבלי להדחיק את הרגשות שלנו

הלסתות שלך תפוסות וכבדות הגרון שלך כואב לעיתים קרובות אהובה, את פוחדת להתבטא חוששת מהצלחה, מכיוון שעמוק בליבך נטועה בך האמונה שאת לא חכמה, ולכן זה לא טבעי, אישה טפשה לא יכולה להצליח, הצלחה שנוגדת את סדרי הטבע, היא מניפולציה או כישוף, האמונה היסודית והשורשית שלך תערער את זהותך, תרגישי שכל הצלחה שלך בשקר יסודה, שאסור לך להסתכן, כאישה את אמורה לשבת בצד ולהסתיר את אורך תחת עורך. אלו האמונות שתופסות את הלסתות שלך וגורמות לך לכאב גרון, למתח ומועקה. האמונות הללו הן לא שלך אלא של התו

את מאמינה שיש לך פצע רגשי עמוק שעלייך לתקן, כמו עונש קדמון שאת גוררת וסוחבת בכל גלגול, שאת כאן כדי לעשות תיקון, את מאמינה שכול עוד לא ״תגלי״ את המקור לאותו עיוות וטראומה, לא תשתחררי מאותו עונש אישי וקולקטיבי שניתן לאנושות. שנים שאת נוגעת באותו פצע רגשי ושום דבר לא משתנה, את רודפת אחרי דבר שלא קיים, רעיון ״תת מודע״ ״פצע רגשי״ הוא המצאה של המוח. את יוצרת ומקיימת מציאות של ״פצע הרגשי״ כל עוד את מאמינה לסיפור הזה. האם אי-פעם נתת לעצמך הזדמנות לחשוב מחוץ לקופסה הנעולה של המוח? האם

את נמצאת בתהליך של התעוררות תודעתית, יש לך מידע רב כלים מגוונים, פיתחת יכולות של תקשורת וקשב לפעמים את חווה שחיקה ומתח בגלל מאבק סמוי שמתחולל בתוכך. אהובה, שימי לב האם את אוסרת על עצמך לחשוב מחשבות שליליות ושיפוטיות? האם כשעולה לך מחשבה שיפוטית את חונקת אותה? מדחיקה או בולעת אותה בתוך ענן ורדרד של מנטרות ״חיוביות״? האם יש לך פחד ממחשבות שיפוטיות על עצמך? את חוששת לחזור להרגלים ישנים, לסגת חזרה לחוסר מודעות? שימי לב לכללים ואיסורים שאת שמה על מחשבותייך לצנזור פנימי שחי בתוכך,

מהי עבודה תודעתית רוחנית ממוקדת אחריות אישית? זוהי עבודה טרנספורמטיבית הממקדת את ההתבוננות על תהליכים נפשיים רגשיים פנימיים שמתרחשים בתוכנו ומעבירה אלינו את האחריות הכוח והסמכות על מה שקורה לנו בחיים (אין קשר לאשמה). בבסיסה עומד הרעיון שהמציאות כולה מתרחשת בתוכנו. אנחנו אחראים למחשבות לרגשות ולאופן שאנחנו מגיבים למציאות. כל מה שמגיע אלינו מבחוץ הוא שיקוף שנועד להציב בפנינו מראה שעוזרת להרחיב ולעמיק את הידע על זימונים ובחירות לא מודעות ולצאת מתבניות מחשבתיות שתוקעות ומשאירות א

אהובה למדת בדרך הקשה, לא להיות תלושה ותלויה במילה טובה, באישור ואהבה. למדת כשאת מקבלת כוח מבחוץ, אהבה, פרגון ואמון, מתעוררת בך השראה להאמין בעצמך, למצוא את הכוח והיופי שקיים בתוכך. אילו לא היית בוחרת לראות את יופייך עוצמתך, רגישותך, לא משנה כמה כוח היו מעניקים לך, כמה אור היה מגיע אלייך מבחוץ, לא היית מוכנה להאמין ולקבל את הכוח והאהבה, היית דוחה אותו, כי עמוק בתוכך זה לא היה תואם את הדעות והאמונות שלך על עצמך. הכוח היה תמיד שלך, לא קבלת אותו בחסד, לא זכית מן ההפקר. אנשים שיקפ

אהובה, כשאת נפרדת מהסיפורים שהכבידו על הנשמה שלך, את לא שוכחת אותם רק מביטה עליהם אחרת בהבנה, בפיוס אמיתי זה לא ממתיק מלאכותי שמכסה על האמת ומטשטש את המציאות. התמונה היא אותה תמונה, הזיכרון אותו זיכרון, התגובה שלך, היא לא אותה תגובה, אינך נסחפת אחרי האכזבה, הבושה האשמה, ההטחות הקשות שהקול המדבר בתוכך היה משליך עלייך. היום את במקום אחר, חזקה הרבה יותר עם שורשים עמוקים בקרקע של אהבה שאת טיפחת בתבונה וסבלנות חומלת, באמונה עמוקה וידיעה שהאור שקיים בתוכך הוא עקשן וחזק הרבה יותר מ

לא תוכל לעשות שלום פנימי ואמיתי עם עצמך אם תמשיך לדחוק ולדחות את החלקים הכבדים, הקטנונים, את הקנאה והיהירות. לא תוכל לעשות שלום אמיתי עם העולם אם תמשיך לדחות את הכעסים שלך עליו. דחיה של כאב וכעס הופכת אותו לאויב אתה משליך את הנפרדות הזו על אנשים, כשאתה דוחק את הכעס אתה דוחק את עצמך מכוון את כוחותיך לדחייה ולא לאהבה וקשב. למד לחמול ולא לבעוט בכאב כך תלמד להעצים את יכולת האהבה בתוכך אי אפשר להיות אמפתי וחומל ובאותה נשימה לדחות את הכאב והכעס כשאתה מבקש שיהיה שלום בעולמך התחל מה

אהובה, את מכירה את הילדה הפגועה שבך לקחת את מכאוביה, ונתת להם רפואה. היא לימדה אותך רכות וחמלה, קשב עמוק, היא לקחה אותך למקומות הנמוכים והכואבים ביותר שלך, למדת לסלוח לה, לעצמך. והיום כשאת יותר מודעת ומפוייסת, עדיין יש משהו מוחזק בתוכך. זו האישה הבוגרת הבשלה שעומדת ומחזיקה את העולם על כתפיה, עצרי לרגע והרשי לעצמך להכיר אותה. תני לה את אותו מבט פנימי אוהב, את הרכות, החמלה, הקשב הנוכח, האישה הבוגרת שלא יכולה להרפות מהדאגה והנתינה לאחרים, היא שמחזיקה את הבית ושומרת על שלמותו היא

אל תשאירי בצל את הילדה, הלוחמת הקטנה שמרדה בשקרים, בשטיפות המוח וסחיטה רגשית, היא שמרה עלייך מאנשים שפגעו בך, מאלו שאמרו לך שאת רעה, אגואיסטית, שהמקוריות שלך היא יהירות והעצמאות שלך מסכנת אותך ופוגעת במי שאוהבת אותך. הילדה הלוחמת לימדה אותך להיות נאמנה לעצמך, להקשיב לגופך, למנעד הרחב של התחושות לקרוא את מצבייך האמיתיים לא לברוח לדיכוי ולריצוי כדי לקבל פרורים של אהבה. הלוחמת הקטנה שבך מעולם לא פחדה להישאר לבד, היא העדיפה להיות לבד מאשר לשקר לעצמה ולסבול. היא לימדה אותך להשתמש

אי אפשר להאיץ בסליחה, אם היא לא בשלה וחמה בגוף זו סליחה של בוסר. סליחה טרם זמנה מפצלת את הנפש מהגוף. כמו להניח פלסטר על פצע פתוח ולקוות שהוא יסגר מעצמו. אי אפשר להאיץ בסליחה אפשר לשחרר נוקשות ולנסוק מכבלי הכאב של הכפייה, הריצוי והציפייה. שמרפים מהמחשבה שעלייך להיות במקום שהנפש עוד לא מרגישה בו בית כשמאירים מול הכאב אור של הבנה, הנוקשות משתחררת מעצמה. הנוקשות נעלמת כשמעמיקים נוכחות ומרפים מהתפיסה שאומרת שעלייך לסלוח כי הסליחה נועדה עבורך. אם את עדיין לא יודעת איך הכאב נועד עבו

אנחנו מושפעים מאנרגיות של אנשים אחרים, עם זאת חשוב לזכור שגם אנחנו מקור של אנרגיה, גם אנחנו משפיעים. לא פעם אני מרגישה השראה שלילית או כבדה של אנרגיה מצד אדם שנוכח לידי, אני יכולה להרגיש את זה כשינוי באנרגיה שלי בגוף, מתח, לחץ, כובד או שמחה וקלילות, מנעד של השפעות אנרגטיות, מחום ומאור פנים, עד להתעלמות ויחס לא נעים שמופנה כלפי, לא משנה מהיכן האנרגיה הזו מגיעה, ברגע שאני חווה אותה, היא הופכת להיות האנרגיה שלי. אני לא מרגישה את ההשפעה האנרגטית החיצונית אלא את התגובה האנרגטית של

המשברים לא מפריעים להתפתחות התודעתית שלי, הם ההתפתחות התודעתית שלי. היום, כשאני מתבוננת אחורה על תקופות קשות בהן חוויתי אובדן וחוסר וודאות, כל משבר הביא איתו שינוי עמוק. מכל משבר גיליתי כוחות ויכולות יצירתיים שלא חשבתי שקיימים בי. היקום לא מספק לכם תנאים לאושר, הוא נותן בדיוק את התנאים שאתם צריכים כדי להתעורר תודעתית ורוחנית. השבר מוביל לאבולוציה אישית, מחייב אתכם להיות יצירתיים. מדוע משברים חשובים להתפתחות האישית שלכם? כשהכוח היצירתי גדול יותר מהפחד, המציאות הישנה מתפרקת, א

לפני חמש שנים נפצעתי בירך בצד ימין, היו לי כאבי תופת שעברו מעמוד השדרה לכף הרגל. במהלך שלושה חודשים הצטמצם מרחב התנועה שלי, יכולתי לישון על צד שמאל בלבד, הייתי מוגבלת בהליכה. זה גרם לי להאט את הקצב. כמה שחשבתי והאמנתי שאני נוכחת בהווה, גיליתי שאין גבול לאפשרות להאט ולשהות ברגע הזה, להעמיק את החיבור להווה ולא לרוץ לרגע הבא. באותם החודשים למדתי המון על התמודדות עם כאב פיזי, למדתי שההווה הוא עוגן עוצמתי שתומך בנפש ובתהליכי ההחלמה. ההווה אינו חד ממדי, הוא מורכב מאירועים ומצבים רב

הגוף הוא הישרדותי, התפקיד שלו בראש ובראשונה לשמור אותנו בחיים. להגן על הנפש והנשמה, להרחיק אותנו מסכנה וכאב צפוי. לפעמים הגוף מפריז ומוציא אותנו מאיזון, לכן לא כל תחושה פיזית ואנרגטית מכווצת היא קריאה נכונה של מה שקורה. לפעמים זו ראקציה חריפה של הגוף המגונן מפני אפשרות של פגיעה עתידית בגלל זיכרון כואב או טראומתי מהעבר. אני קוראת להפרזה בתגובתיות - אלרגיה רגשית. בדיוק כמו אלרגיה פיזית, בה מערכת החיסון של הגוף יוצאת מאיזון ומגיבה בצורה קיצונית לחומר כימי או מאכל לא רעיל, או כשמ

סיום הסבל אינו תיאוריה או פילוסופיה זו מציאות שאני חיה אותה יום יום. בשנה הראשונה לזוגיות שלי ושל שמעון עשיתי הכל כדי שהוא לא ישאר איתי. באתי לקשר עם מטענים גדולים של כאב. יחד עם האור והאהבה היה גם כאב גדול. באופן טבעי הוא הגיב לזה בכעס. הכאב שלו גרם לי לראות אותו. בפעם הראשונה בחיי אדם אחר שיקף לי את ההשלכות של האגו שלי. יום אחד בקשתי להפסיק ללמוד מסבל. למידה מתוך סבל היא התמכרות. זו התניה שבה אדם גורם למשברים שמסכנים אותו באופן לא מודע, במקרה של שמעון ושלי הייתה לי נטיה לא

כאבים כרונים, דלקות, אלרגיות, הן דרכים של הגוף להסיח את הדעת מכאב רגשי עמוק, טראומה מודחקת. המחלות והתסמונות אמיתיות, הגוף מפריש כימיקלים למחזור הדם שמשפיעים על מערכת החיסון שמוצאים את הגוף מאיזון. ההתניה לראות את הכאב כמצב שלילי, עלול לעורר רגשות אשם, פחד, כעס, ביחוד אם רומזים לנו שהמקור לכאב הוא ב״ראש״ שלנו. התנגדות לכאב תגרום לנו לברוח ממנו, להשתמש במשככי כאבים, להתמכר להסחות דעת ולהתנתק מהתודעה והנשמה. טעות לחשוב שהכאב נמצא בראש שלנו. הכאב נמצא בגוף והוא מאותת על אתגר ברי

הגוף שלנו מרושת במערכת עצבים שמבינה ומגיבה לשפה שלנו. הגוף מתואם ומבין את המחשבות והמילים שלנו ומסוגל להפחית או להגביר את זרימת החמצן לרקמות הגוף, לעורר כאב פיזי, אלרגיה או מחלה כדי להגן על הנפש ולהסיח את הדעת מטראומה, או פצע רגשי מהעבר. למדתי שהמחלה או הכאב היא הדרך של הגוף לגרום לנו להתייחס אליו ולכאבי הנפש. הכאב הוא מעורר תודעתי. לפני יומיים הרגשתי כאב חזק בקרסול בזמן הליכה, ההגיון שלי אמר לי שזה מהיוגה או מאמץ של ההליכה. במקום להקשיב למה הגיוני שאלתי את הגוף והמתנתי למידע