למדת להיות זיקית מתוך זיקה והזדקקות לאהבה. למדת להיות מראה משקפת את מה שאת מאמינה שהאדם ממולך מצפה, רוצה ואוהב. זה כישרון מופלא לדעת ולהרגיש את האדם ממולך, אבל הפכת את האמפתיה לכלי המשרת את הפחד ומעמיק את חוסר האמון וחוסר האהבה העצמית. שמת על פנייך מראה, הפכת להיות האדם שממולך כדי לקבל אהבה ולמנוע כאב של דחייה בעתיד. אף אחד לא מכיר אותך באמת דמותך משתנה ומתחלפת מול כל אדם שאת פוגשת. את המתנה הפכת לחומה בצורה. את משקרת להם ולעצמך כדי ליישר קו עם דעותיהם ומחשבותיהם. עם כל שקר

כשאת בוחרת לחמול ולא לתקוף את בן הזוג בזמן שהוא כועס עלייך, כשאת בוחרת לא להיפגע ולהרגיש קורבן, את לא מדחיקה את הכעס, את אמיצה. כשאת בוחרת לא להיכנס לכעס שלו ולהישאר בשלווה הנוכחת שלך, את לא מתנשאת מעליו, את חכמה. כשאת בוחרת לראות את הכעס שלו כמצוקה רגעית ומבינה מה עובר עליו, את זוכרת מצבים דומים שעברת, את לא מנותקת וקרה, אלא נוכחת באהבה. כשאת בוחרת להגיב באהבה ולא להיות תגובתית, ההשפעה של האהבה שלך חזקה יותר ומועילה לתקשורת וליחסים שלכם לטווח הקצר ולטווח הארוך. כשאת מיישמת א

המרוץ אחרי האהבה השאיר אותך בלי נשימה ומרוקנת מאהבה לעצמך. אינך מכורה לאהוב נעלם, את מכורה לכאב הדחייה, לתקווה עתידית ולגעגוע. אהבה מושגת ממומשת מפחידה אותך יותר. האפשרות לאהוב אדם שאוהב אותך, מבקש אותך וחי איתך מזעזעת את עצמותייך. למדת שאהבה לא מושגת היא אהבה גדולה. את רואה איך האהבה הממשית נשחקת תחת גלגלי השגרה, הזוהר שלה מתעמעם מול הצורך היום יומי לנהל חיי משפחה ופרנסה. את רואה בדמיונך איך המשפחה שלך והחברים פורטים את האהבה לפרוטות של מאבקי כוח, בגידות ותלונות אינסופיות. א

אהובה, חילצת את עצמך ממערכת יחסים מהגיהינום. יצאת לחופשי אחרי שנים שספגת התעללות נפשית שהופיעה בצורה של דיכוי פסיבי של הרצונות שלך, ביטול מתמיד של הדעות שלך, התעלמות מהנוכחות שלך, הרגשת אאוטסיידריט בתוך הגרעין המשפחתי, הלכת למטפלים שאמרו לך שאת מושכת או מזמנת לחייך אנשים פסיביים-אגרסיביים ומה שאת רואה וחווה קיים בך, הם השיקוף שלך, ״חוק המראות״ קראו לזה. במקום שהתובנות הללו יעזרו לך הם ביססו את האשמה, יצאת עוד יותר מבולבלת וכואבת. ״אולי זה בראש שלי״ את חושבת, ״הוא מקסים, חכם

לפעמים את מרגישה שהאור מסנוור, מעט האור שסבב אותך בעבר היה מספיק לקיים בך נשימה. זה הרגע לפתוח לאט את כל מה שמכווץ מול האור: את הלב והעיניים. האור לא יכבה, הוא מי שאת ומגיע ממך. את מבינה לפתע שהפחד משול לאדם העומד מול עצמו בעיניים עצומות. לפעמים את אומרת: אני לא יכולה להכיל את הטוב הזה, את האהבה. את מחפשת עוגן, הקרקע המוכרת שעליה גדלת. הכלא שהיה הכל, גם בית. הזמן מרפא הכל הם אומרים לך, אני אומרת: ההווה מרפא הכל. אינך רוצה לדחות את הכאב, אלא את האמת הנוכחת ברגע הזה, את החוויה

אמרי תודה לאנשים שלא האמינו בך, הם האירו לך את הדרך להאמין בעצמך. אמרי תודה לכל מי שידו לא הייתה מושטת לעזור לך, בזכותם גילית את החכמה והתושיה, את הכוחות והעוצמות שלך. אמרי תודה לאנשים שפחדו עבורך, הם גילו לך את האומץ שתמיד היה קיים בך, אמרי תודה לאלו שהטילו עלייך צל גדול, בזכותם גילית שאת מקור של אור. אמרי תודה לכל אלו שעזבו אותך ותשלחי להם ברכות לדרך שהם עושים בלעדייך, הם השאירו בתוכך מקום לגלות את עצמך עבורך, בזכותם הכרת אנשים שאוהבים אותך שמאמינים בך, מושיטים לך יד, אמיצ

אהובה, את מאמינה שהתנהגות רכה וקשובה היא זיוף. קשב נוכח מכסה על פחד לבטא רגשות אמיתיים. את מביאה אותו לקצה, הוא מתפרץ וצועק עלייך ״זה הפרצוף האמיתי שלו״ את חושבת. אהובה את לא רואה הפרצוף האמיתי שלו, אלא את האגו. הכעס שהוא מבטא כלפייך זר לו, הוא סובל וחסר אונים. את מרגישה שאין לך שליטה על הדחפים הללו. אינך מודעת שאת מונעת מדפוסים רגשיים לא מודעים של כאב רגשי עמוק, פצע רגשי שלא טופל. הכאב בוחר עבורך מערכות יחסים בהם את מוצאת את עצמך במאבק השרדותי ובדרמה מתמדת. את מבלבלת בין אי

התמודדות עם דחייה היא אחד האתגרים הקשים כי הגוף הוא זה שמגיב בכאב כיצד להתמיר את כאב הדחייה מבלי להדחיק את הרגשות שלנו

אהובה, המחשבה שאף פעם לא תהיי מוכנה ו״בשלה״ מספיק לזוגיות, אולי מעכבת אותך בצורה לא מודעת. אף אדם לא נכנס לֹזוגיות וקשר של אהבה כשהוא בשל תודעתית ורוחנית. את תכנסי לזוגיות כדי להמשיך את הצמיחה הרוחנית שלך בנוכחות אדם אחר, יהיו ימים של אור גדול יהיו ימים רגועים ויהיו גם ימים מאוד מאתגרים כשאת נכנסת לקשר עם בן זוג את מקבלת את האור שלו ואת גוף הכאב שלו. ולאף אחד בתוך הזוגיות אין שום תפקיד לא מטפל, לא הורה, לא גורו, מנהיג, רופא, חובש, לא המציל והמושיע בן הזוג הוא האדם שבחרת לחיות

תפרשי כנפיים ותעופי, אל תפרסי את נפשך לחתיכות דקות בשביל מה שנדמה לך שזו אהבה. תשאירי אבק מאחורייך, אל תהפכי להיות אבק דק עבור מילה טובה אחת שלא תגיע. השמיעי את קולך בחופשיות, אל תכבי את להבת החיים שלך בעבור חופן של אדישות. נפשך לא עורגת לקבל אהבה היא הורגת את שמחת החיים שלך בגלל אמונת יסוד שדברים הבאים בקושי רב ובמאמץ גמור הם שווים יותר, ראויים יותר, טובים ומרגשים יותר משפע אור שמגיע בקלות. אהבה שקשה להשיגה היא לא אהבה, היא סיפור חיים של ילדה שהאמינה שהיא לא מספיק טובה וראוי

אל תצטערי שאהבת. אדם שדחה את אהבתך היה מורה דרך, שליח של היקום שבא להעיר אותך לראות ולאהוב ולסלוח לעצמך על אותם רגעים שבהם לא יכולת להבין שאי אפשר לבקש אהבה מאנשים ישנים. נאחזת בתקווה ובמחשבה שאולי בעתיד הוא יתעורר. ובאמת הוא התעורר לאהוב מישהי אחרת. גילית שאין בך קנאה או עצב, את מאושרת עבורו, שמחה בשבילו שהוא השתנה, שמחה שהיום אינך מוכרת את אהבתך בעבור ״נזיד אדישים״. זיהית בתוכך שהנתינה שלך, האהבה שלך הייתה עם מניע לשנות אמונה עמוקה שהשתרשה בך, יש בך דופי ופגם כשאת לא מצליח

אל תנסי לרפא את הפצע הרגשי שלך דרך ריפוי הפצע הרגשי שלו

במערכת יחסים בריאה יש רשות לחלות כדי לחזק את מערכת החיסון הנפשית, כך לומדים ליפול ולקום בכל פעם אחרת. במערכת יחסים בריאה יש חופש ורשות לכאוב לפרוק, לשתף, לבכות לֹכעוס, להציב גבולות בלי מאבקי כוחות וחרדות נטישה. מערכת יחסים בריאה נותנת מרחב להתפתח לפגוש ולרפא את הכאב. במערכת יחסים בריאה לא מעמידים פנים שהכל יפה מושלם כדי להחזיק מצגת יפה למראית עין לא ממתיקים את המציאות כדי לשמור על אידיאל חיצוני שמתאים להגדרה המתייגת של ״מערכת יחסים בריאה וטובה״ מערכת יחסים בריאה היא דיאלוג מ

אם את שמה גבולות לבן זוג שלך, את משלה את עצמך שיש לך את היכולת למנוע ממנו לעשות דבר כלשהו בניגוד לרצון ולבחירה שלו. כשאת שמה לבן זוג שלך גבולות את מציבה בפניו אפשרויות לבחירה כאשר את אומרת בצורה ברורה וחד משמעית שאת לא מאושרת את סובלת מההתנהגות שלו כלפיך אין לך ברירה אלא לקום ולעזוב הוא יודע מה הם האפשרויות העומדות בפניו. אם בן הזוג שלך אוהב אותך ויבחר להיות איתך הוא זה ששים לעצמו את הגבול אולי ישנה את סדרי העדיפויות שלו מרצנו החופשי אין באמת דרך לכפות על בן אדם לעשות משהו של

את מאמינה שאם תחשפי את הכאב שלו תכירי אותו ואת נפשו יותר טוב, תדעי מי הוא וכך תעמיקו את האינטימיות ביניכם. את מחטטת וחופרת ומנסה להוציא ממנו בכוח את הפגיעות שלו. הוא לא מוכן לזה כרגע ונסגר עוד יותר. את משוכנעת שזה בגלל הכאב הרגשי שלו ולוחצת עליו להיפתח אלייך. הוא מתרחק ממך לא בגלל הכאב שלו, אלא כי את לא מקשיבה למילים הפשוטות שיוצאות מפיו: ״תעזבי אותי בשקט״ את נפגעת ו״עובדת״ על תחושות הכאב שמתעוררות בך גאה בעצמך על יכולת ההכלה הגדולה שלך, אבל עמוק בתוכך את שופטת אותו כאדם

אהובה את עוברת שינויים מטלטלים בחייך, את מרגישה שאת משלמת מחיר כבד כדי לזכות בחופש שלך. הוא משליך עלייך את הכאב שלו; את מנסה להתרומם, אבל הקשיים שהוא מערים עלייך מתישים אותך. רצית להיפרד ממנו בשלום אבל הוא פגוע. תזכרי שזו המלחמה שלו ולא שלך, את נמצאת בסערה שלו. שימי לב כשאת בביתך, לבד, ברגע זה, האם חוץ מהמחשבות שמתנגדות למציאות הכול בסדר? הגשמת את החלום שלך, את חופשייה. האמת שתמיד היית חופשייה, כל עוד לא האמנת למחשבה שאת אומללה. האושר שלך לא תלוי בגורמים חיצוניים, את מותשת בג

איך מזהים שנמצאים בקשר רעיל? מה ההבדל בין זוגיות בריאה לזוגיות רעילה? איך אפשר לדעת אם הזוגיות שלי נמצאת במשבר או שהיא זוגיות רעילה שמסכנת אותי? על הנושא הזה אני עונה בהרחבה במאמר הזה. מערכות יחסים וגוף הכאב, זוגיות אהבה ומערכות יחסים באור התודעה, תקשורת הכרתית, אלו נושאים שאני מרבה להתייחס אליהם בשיעורים במרחב להתעוררות תודעתית. אם יש לכם שאלות בנושא שלחו לי את השאלה שלכם בתגובה כאן או במייל. המאמר נכתב בלשון נקבה אך מכוון לגברים ונשים כאחד. את משקיעה אנרגיה מנטלית בלתחזק א

מהי עבודה תודעתית רוחנית ממוקדת אחריות אישית? זוהי עבודה טרנספורמטיבית הממקדת את ההתבוננות על תהליכים נפשיים רגשיים פנימיים שמתרחשים בתוכנו ומעבירה אלינו את האחריות הכוח והסמכות על מה שקורה לנו בחיים (אין קשר לאשמה). בבסיסה עומד הרעיון שהמציאות כולה מתרחשת בתוכנו. אנחנו אחראים למחשבות לרגשות ולאופן שאנחנו מגיבים למציאות. כל מה שמגיע אלינו מבחוץ הוא שיקוף שנועד להציב בפנינו מראה שעוזרת להרחיב ולעמיק את הידע על זימונים ובחירות לא מודעות ולצאת מתבניות מחשבתיות שתוקעות ומשאירות א

אהובה, כשאת נפרדת מהסיפורים שהכבידו על הנשמה שלך, את לא שוכחת אותם רק מביטה עליהם אחרת בהבנה, בפיוס אמיתי זה לא ממתיק מלאכותי שמכסה על האמת ומטשטש את המציאות. התמונה היא אותה תמונה, הזיכרון אותו זיכרון, התגובה שלך, היא לא אותה תגובה, אינך נסחפת אחרי האכזבה, הבושה האשמה, ההטחות הקשות שהקול המדבר בתוכך היה משליך עלייך. היום את במקום אחר, חזקה הרבה יותר עם שורשים עמוקים בקרקע של אהבה שאת טיפחת בתבונה וסבלנות חומלת, באמונה עמוקה וידיעה שהאור שקיים בתוכך הוא עקשן וחזק הרבה יותר מ

אי אפשר להאיץ בסליחה, אם היא לא בשלה וחמה בגוף זו סליחה של בוסר. סליחה טרם זמנה מפצלת את הנפש מהגוף. כמו להניח פלסטר על פצע פתוח ולקוות שהוא יסגר מעצמו. אי אפשר להאיץ בסליחה אפשר לשחרר נוקשות ולנסוק מכבלי הכאב של הכפייה, הריצוי והציפייה. שמרפים מהמחשבה שעלייך להיות במקום שהנפש עוד לא מרגישה בו בית כשמאירים מול הכאב אור של הבנה, הנוקשות משתחררת מעצמה. הנוקשות נעלמת כשמעמיקים נוכחות ומרפים מהתפיסה שאומרת שעלייך לסלוח כי הסליחה נועדה עבורך. אם את עדיין לא יודעת איך הכאב נועד עבו