הרגישות הגבוהה של האמפת היא הכוח שלו. היכולת לשים את עצמו בנעליו של הזולת היא מתנה. אבל כשהאמפת נמצא בעימות, כשהוא זקוק לאוזן קשבת ומקבל ביקורת, כשהאמפת מבקש תמיכה ונתקל בהתנגדות, הוא מאבד פוקוס ולא מתמקד בקידום ובתמיכה ברצון שלו. האמפת יהיה עסוק במצבו הנפשי והרגשי של האדם שאיתו יש לו עימות. הוא יזדהה עם נקודת ההשקפה שלו, לעיתים גם יבין ויסכים איתה באותם רגעים. אם אמפת מבקש עזרה, לדוגמה חוות דעת על צעד שהוא רוצה לעשות בחייו או דעה על יצירה שיצר, כשאמפת נמצא בתהליך של אימון וי

אתם פוגשים אדם מרשים מאוד מורה, חבר או חברה דמות שמעוררת בכם התפעלות עמוקה בזכות יכולותיו האמפתיות. הוא קשוב, מאיר פנים, לא פולש למרחב...

אהובה, ביקשת להשקיט את הקול המדבר בראשך, אז החלפת את קולך בקול של גורו מורה רוחני, או מאהב, בן זוג, רוב הזמן את מרגישה אבודה, ומתעוררת רק בנוכחותו ההקשבה ללימוד מעייפת את נפשך כאילו מישהו הניח אצבע על העין השלישית שלך את מתרחקת מהתקשורת הנשמתית הנועם שהכרת וממלאת את החלל באמיתות שמעולם לא היו שלך שואפת את החכמה, ההדרכה, ונשארת ריקה. במקום להאיר אותך באנרגיה במקום להתאהב בך ובדממה שלך את מוצאת את עצמך רוב הזמן מחפשת לינוק מאנרגיה של אדם אחר. היקום לא מאפשר לך לברוח מהאמת העמוק

את מרגישה שעל כתפייך מונח עול הקשר ביניכם. בלעדייך הקשר ימות. את זו שיוזמת שיחות עמוקות, מביאה עולמות חדשים הביתה ודואגת שלא תשקעו לתרדמת בקשר. את כל כך כועסת שהוא לא יוזם דבר הקשור בטיפוח התקשורת. אתה מתוסכל וכואב מכך שהיא אף פעם לא מסופקת. לא משנה מה תעשה, היא לא תהיה מרוצה ותפתח עליך חזית של תלונות וטענות. אתה לא מרגיש שהיא באה לדבר איתך, אלא לתקוף אותך. את מרגישה שלא איכפת לו מהיחסים שלכם, מחכה ליוזמה ממנו ומתאכזבת כל פעם מחדש. את נשארת רעבה לחום ותשומת לב ממנו, כשאת רוצה

התאהבת בעיניים ובחיוך שלו, הרכות שלו כבשה אותך, זו הרגישות והקסם שעוררו בך תשוקה. אבל יחד עם האור שלו קיבלת גם את הפצע הרגשי שלו, את הכעסים המתפרצים, את הימים שהוא בכלל לא דומה לעצמו, את ההסתגרות, ההתעלמות, הבריחה שלו. זה לא האיש שהתאהבת בו, נבהלת, באותם רגעים את לא יודעת מה את עושה איתו, האיש שאת אוהבת עדיין נמצא שם, אך לא כרגע, האיש השפוי והאוהב, מושבת ואילם, לכוד בגוף כאב מתפרץ. אתה הסתחררת מהיופי מההומור מהחוכמה שלה, זה המבט או החיוך שגרם לך להתאהב בה, זו היצירתיות והמקו

אהובה, כשהכאב טורף את נשמתך, אין לך מנוחה מגעגועים. הבדידות כאפלה, אין לה גבולות, את מגששת אל לב שיפעם יחד איתך. הערוצים שלך בוערים לאהבה, קחי את הלב שלך מתוך הכאב הזה ומסרי אותו לאלוהים. עכשיו, הניחי לרעש, לרעל ולרעד, ושמעי את פעימות ליבך איך הן מתאימות את עצמן לדממה. תני לאור הדממה לדבר אליך, לפתות אותך להרפות ממלחמת העולם הפנימית. את יודעת מה נפלא ברגע הזה? ההווה מאפשר לך מציאות שלא הייתה בעבר, הזדמנויות שאפילו דעתך לא יכולה לדמיין. כן, זה הפרא המרפא, הכוח העצום של הלא נו

אהובה, אל תהיי נואשת לאהבה אהבה ונואשות לא דרים בכפיפה את אומרת אני אנושית ולכן נואשת ככל שתרדפי אחר האהבה היא תברח ממך ככל שתבחרי בעצמך האהבה תבחר בך. את אומרת לי שאינך יודעת אחרת למדת שאהבה גדולה ואמיתית היא אהבה שקשה להשיג, זו אהבה שצריך לעבוד קשה כדי לממש אותה. למדת אהובה לרדוף אחרי אהבה כדי לברוח מהאפשרות של נטישה כשאת רודפת את בשליטה כשאוהבים אותך את בפניקה. הנואשות היא סביבה מוכרת את מתמצאת במרדף ובתחושת המחסור כשאת מקבלת אהבה אינך מבינה מה הערך שלה מכיוון שאת לא מאמי

רוב הבעיות בזוגיות הן קשיי תקשורת, לכן הן יכולות להימנע. אפשר ללמוד תקשורת נוכחת ולהפחית כאב רגשי וסבל. לא מלמדים אותנו תקשורת נוכחת בבית הספר לא מכינים אותנו לחיים של זוגיות הכוללת קשב נוכח, ללא מניע לשנות את בן הזוג. חוסר מודעות יכול להביא לקיצוניות שניה שאחד מבני הזוג מבטל את עצמו מרוב ״התחשבות וחמלה״ הוא נמצא במרחב של בן הזוג שלו ורואה את עצמו או את בן הזוג ״כבעיה״ שצריך לפתור ברכות ובהבנה. דבר זה מאפיין חוסר תקשורת עמוק. (אגו רוחני) שמבלבל בין פחד לתקשורת נוכחת ומשתמש ב

לא מרבה במילים הגבר שלך זה מציף בך פחדים, קשה לך להיות בחוסר וודאות את דורשת שיספר לך מה הוא מרגיש, כדי שתהיי רגועה ושלמה. הוא מחפש את המילים המדויקות ולא אומר דבר, השקט שלו לא מעיד שהוא לא רואה אותך. הוא לא נרקיסיסט שמשאיר אותך רעבה לאהבה, הוא זקוק לשקט כדי לראות. הוא זקוק למילים שלך כדי לגדול ולצמוח ללמוד לבטא במילים את מה שהוא מרגיש. הגבר השקט רואה אותך יותר ממה שאת מאמינה. זה מטריף אותך ומערער כל מה שאת יודעת על אהבה ויחסים לכן את איתו והוא איתך, אתם לומדים שפה רגשית חדשה

אישה יפה, הם לא יודעים מה עובר עלייך. כלפי חוץ את מחייכת, שמחה, פעילה ומאושרת. הם לא רואים את הכאב שלך ואת תחושת המחסור שמשאירה אותך ערה בלילות. הם לא יודעים על כאבי הגוף, תחושת המחנק, האשמה, השנאה העצמית. את מתביישת ומרגישה כפויית טובה, כי לכאורה יש לך הכול: בעל אוהב, ילדים יפים, בית מטופח, חברים, עסק מצליח. מי יאמין לך שלאוכל שאת אוכלת אין טעם ושאת בקושי מרימה את עצמך מהמיטה. זה מכאיב לך עוד יותר, את שונאת את עצמך. שום תרגיל ומחשבה חיובית והודיה על הטוב שזכית בו לא עוזר לה

הוא קולט שאת מתרחקת ומרעיף עלייך חום ואהבה מחזר אחרייך ואומר לך כמה שהוא מעריץ את הכוח והחכמה שלך, ואת מתמכרת לאהבה שלו כשאת רוצה להתמסר אליו הוא מתכנס בתוכו ומתרחק לא מאפשר לך להתמסר. הוא משחק איתך משחקים, שם לך מבחנים ובודק את הגבולות שלך הוא שקוף, את רואה את המניפולציות שלו הוא מנסה לחנך אותך, להעמיד אותך במקום הוא מעיר על האגו שלך מונע ממך חום כדי ״שלא תפתחי בו תלות.״ זה מה שהוא אומר לך. הוא מרעיף חום לנשים אחרות מול הפנים שלך, את אמורה ללמוד להרפות, לסמוך עליו לאהוב שהוא

הוא מעולם לא הרים את קולו, צעק או קילל, אלו היו מכות יבשות של דיכוי, החדרת מחשבות מערערות, יחס מבטל, מזלזל, מבט מייבש, עונשים בהתעלמות התרחקות ושתיקה. הוא לא אמר לך שאת טפשה, הוא היה מערער את הבטחון והאמון שלך בעצמך. מחדיר לך בשיטתיות פחדים, אומר לך שאת טועה, לא מסוגלת לראות את כל התמונה כולה, פעמים רבות הוא שם לך מקל בין הגלגלים, מנע ממך לפעול לפי ליבך, להתבטא על נושאים שבדיעבד את ראית נכון והוא טעה. נפער בך בור של כאב ותסכול. הוא לא אמר שאת מכוערת הוא רק העיר על המראה, על ה

אהובה במקום לנסות לחלץ את הכאב ממערכת היחסים המאמללת שאת חיה בה חלצי את עצמך ממערכת היחסים עצמה. המקור לסבל זו האמונה שאת לא מודעת וערה מספיק לכן מערכת היחסים שלך שקועה ותקועה בבוץ של יאוש וכאב. הקול המדבר בראשך אומר לך: ״אם היית ערה ומודעת ומשתמשת בכלים הרוחניים כמו שצריך ההתנהגות שלו כלפייך הייתה משתנה הוא היה מתעורר למודעות.״ את נעה בין אשמה לתקווה האשמה קשורה בעבר, התקווה לעתיד הם לא שייכים להווה אלא לאשלייה. שניהם עומדים בינך לבין האינטואיציה, האמת האילמת שצועקת עמוק בנש

כשאת רוצה שהוא יחייך אליך כשהוא לא מסוגל כשאת מבקשת שהוא יחבק אותך כשכל כך קר וכואב לו לא משנה לך מה עובר עליו את רוצה את מנת האהבה שלך כדי שתרגישי טוב. זה לא קשור בו אלא בך. את דורשת ממנו אהבה בזמן שהוא מבקש שקט ומנוחה מול החזיתות הבוערות בתוכו הוא מרגיש חסר אונים מולך את פוחדת שכך הוא ישאר תמיד, מנוכר, קר וכואב כשאת מאלצת אדם לאהוב כשהוא לא מסוגל, את לא נמצאת עבורו. זה לא קורה כל יום, לכן את נבהלת הנה, את חושבת: ״הוא לא בשבילי״ אסור לו להשתנות, להיות חלש הוא חייב להחזיק מסי

אדם שסובל מנרקיסיזם לא אוהב את עצמו. הוא תלוי בקבלה מתמדת של הערצה ותשומת לב הוא ניזון מאנרגיה חיצונית ומכור אליה. אדם כזה לא יכול לתת לעצמו אהבה אילו הוא היה אוהב את עצמו הוא לא היה מחפש לקבל בצורה אובססיבית בחוץ יחס ואהבה, הערצה ותשומת לב. נרקיסיזם זה פצע נפשי פעור שמדמם על סביבותיו. הפצע הזה משתמש בחוכמה ובכישרון של האדם כמו טפיל. הוא שואב את כוחותיו ומנתב אותם לסיפוק צרכים נפשיים שלא יודעים שובע. אדם שסובל מנרקיסזם לא מסתפק בשליטה פיזית הוא משתוקק לשליטה רוחנית החולי שלו

בתהליך מופלא של ריפוי הפצע הרגשי מתחולל נס אלכימי, ברגע שאת בוחרת לסיים את הסבל, כשאת מתעוררת לאהוב את עצמך ובוחרת לא לפגוע בך, את לא ממגנטת אנשים חדשים לעולם שלך, אלא נמשכת לאנשים שמעולם לא הבחנת בהם. כשאת לא עובדת מתוך הפצע הרגשי את לא נכנסת למערכות יחסים שמעצימות את הכאב ואת הזהות של קורבן חסר ערך שאינו ראוי לאהבה. את עוברת שינוי לצד השפעתו המותנית של הפצע הרגשי. יש בך יותר מודעות, את מגלה אנשים שמבקשים לתת ולעזור, נמשכת לאנשים שעוטפים אותך באהבה, ששמחים איתך, שלא נותנים ל

מבלי דעת אהובה פיתחת תסמונת סינדרלה, ילדה שלא ראו והעריכו אותה. הרגשת כמו צל חיוור. הכאב הפך לכעס וחלום שיום יבוא והיקום ינקום על העוול שעשו לך, את מפנטזת על הצלחה שתהיה הנקמה המתוקה בכל מי שלא האמין בך. יש פער בין החלום למציאות. עד עצם היום הזה את מרגישה כמו ילדה קטנה במגרש של גדולים. את לא מאמינה להצלחות שלך, את מתחילה פרוייקטים ונוטשת אותם. זה כואב כל כך, את לא מצליחה לנער ממך את הלכלוכית, הילדה המסכנה שמרגישה שכולם הרבה יותר טובים ממנה. את מזמנת בצורה לא מודעת מצבים המ

את קופצת ממערכת יחסים אחת לשנייה, מחפשת את הבית שמעולם לא היה לך. חולמת על אהבה, יציבות, שמישהו ירפא את הכאב. כשמצאת את האיש שלך, הפלת עליו את התפקיד של המציל, המטפל והמושיע. הם נמשכים אלייך, המטפלים, המרפאים, המורים. את מזהה את הצורך שלהם להשאיר אותך בתפקיד המטופלת ונשארת בתפקיד עד לרגע שבו את מרגישה מחנק. המחנק הזה הוא טוב, הוא מאותת לך שהריפוי מחייב אותך להתקלף מכל המסכות והתפקידים ולעמוד חשופה מול עצמך. יש אדם שרוצה אותך כמו שאת, עם השבר והכאב. האיש שלך לא רוצה לטפל בך א

למדת להיות זיקית מתוך זיקה והזדקקות לאהבה. למדת להיות מראה משקפת את מה שאת מאמינה שהאדם ממולך מצפה, רוצה ואוהב. זה כישרון מופלא לדעת ולהרגיש את האדם ממולך, אבל הפכת את האמפתיה לכלי המשרת את הפחד ומעמיק את חוסר האמון וחוסר האהבה העצמית. שמת על פנייך מראה, הפכת להיות האדם שממולך כדי לקבל אהבה ולמנוע כאב של דחייה בעתיד. אף אחד לא מכיר אותך באמת דמותך משתנה ומתחלפת מול כל אדם שאת פוגשת. את המתנה הפכת לחומה בצורה. את משקרת להם ולעצמך כדי ליישר קו עם דעותיהם ומחשבותיהם. עם כל שקר

כשאת בוחרת לחמול ולא לתקוף את בן הזוג בזמן שהוא כועס עלייך, כשאת בוחרת לא להיפגע ולהרגיש קורבן, את לא מדחיקה את הכעס, את אמיצה. כשאת בוחרת לא להיכנס לכעס שלו ולהישאר בשלווה הנוכחת שלך, את לא מתנשאת מעליו, את חכמה. כשאת בוחרת לראות את הכעס שלו כמצוקה רגעית ומבינה מה עובר עליו, את זוכרת מצבים דומים שעברת, את לא מנותקת וקרה, אלא נוכחת באהבה. כשאת בוחרת להגיב באהבה ולא להיות תגובתית, ההשפעה של האהבה שלך חזקה יותר ומועילה לתקשורת וליחסים שלכם לטווח הקצר ולטווח הארוך. כשאת מיישמת א