הפרדוקס הקיומי כשער להתעוררות

לפני כמה שנים הייתי בקבוצת אדוויטה 

שעסקה באי־שניות.

בסוף עזבתי.

הם לא הצליחו להסכים ביניהם על 

האחדות המוחלטת.

כבר בהנחיה הזו יש פרדוקס. היה לא כלום...הלא כלום אינו יכול להיות דבר כל שהוא בלתי אפשרי להיות לא כלום.. אלא אם הלא כלום הוא הקיימות ללא תלות בצורה כל שהיא. אז יש רק קיימות טהורה

עיקר הוויכוחים היו על מי נחשב מואר, או ער.

עוד וויכוחים סוערים היו סביב המושגים

מודעות, תודעה, העצמי, וברהמן.

האם העולם אמיתי או אשליה.

האם יש בחירה חופשית.

האם יש בכלל "אני".

לא פעם אנשים ירדו אחד על השני

הטיחו אשמות ומילים קשות

״אתה שבוי במיינד״

״אתה לא מבין מהות״

הם נגררו לקרבות מתישים, 

כשכל אחד משכיל מהשני מביא ציטוטים 

של סוטרות וספרים עתיקים, 

כל אחד מגונן על עמדתו ודעותיו כאילו חייו תלויים בהם.

יכול להיות שהם באמת הרגישו כך, 

עזבתי כי רציתי לחוות את האחדות, לא לדבר עליה.

בזכותם התעוררה בי שאלה מהותית:

מדוע אנשים אם ידע כה עצום ורחב

לא יכולים ליישם אותו?

היו שם גם דיונים מרתקים מרחיבי דעת

אבל ברובד הרגשי היה פער עצום בין

הידע המילולי למודעות ותבונה נוכחת ערה ורגשית

ככל שחקרתי את הנושא הבנתי משהו מדהים ועמוק. 

אנחנו לא מלמדים את המערכת האוטונומית. 

אנחנו יוצרים תנאים, והיא לומדת לבד.

המערכת האוטונומית אינה לומדת מרעיונות, 

מהסברים או מהחלטות של ההכרה המודעת. 

היא קולטת את התנאים שבהם היא נמצאת, 

ומתוך התנאים האלה היא לומדת ומשתנה.

כמו זרע שיודע לנבוט, גם המערכת האוטונומית 

נושאת בתוכה מנגנון טבעי של למידה והתפתחות. 

היא אינה זקוקה להסברים. היא זקוקה לתנאים.

המערכות הללו הם לא רצוניות, הם עצמאיות.

וההבנה הזו משחררת את האשמה, את התסכול, את הכעס 

ואת התחושה המתמדת של הכישלון שמתלווה לתרגולים רוחניים.

״למה אני לא מצליח להיות בנוכחות כשמישהו מתנגד או לא מסכים איתי?״

״מדוע אני מרגישה מאוימת וחסרת ערך עצמי כשמפטרים אותי מהעבודה, או כשתלמיד או מטופל מחליט לעזוב?״

״למה אני לא מצליח להשתחרר מהאגו? מה"אני"?״

״איך אפשר להפסיק את המחשבות הטורדניות ואת הכעס?״

״מדוע אחרי שנים של תרגול אני עדיין ריאקטיבי?״

״איך יכול להיות שיש לי גוף כאב? מתי אהיה משוחרר מסבל רגשי?״

״למה אני נעלבת, נפגעת ולא מצליחה להיות בנוכחות?״

״מתי אפסיק לפחד, לרצות, להרגיש שאני חיה במאמץ להוכיח את עצמי ולהצדיק את הקיום שלי?״

״למרות שאני יודעת שהכול אשליה, 

למה אני עדיין מאמינה למחשבות שלי?״

כשמישהו לא מסכים איתכם ומביע עמדות 

שמנוגדות לעמדות שלכם,

הוא עושה זאת יחד עם מטען רגשי ואנרגטי.

המערכת האוטונומית, ההישרדותית,

מגיבה קודם כול למטען האנרגטי,

לא רק למילים.

מיד אחריה מגיעים הרגשות והמחשבות.

זו האש הקיומית.

כדי להבין מה גורם לנו להיות במחלוקת עלינו להקשיב

לפחדים העמוקים שלנו, להבין שיש מערכות תת עצביות ועצביות

שאחראיות על ההישרדות והקיום שלנו.

הן לא קשורות למערכות של ההכרה והמודעות 

שנמצאות באזור אחר במוח.

בלימוד הרוחני, המוסרי והפילוסופי,

אין התייחסות מספקת למערכות 

הפיזיולוגיות וההישרדותיות כמערכות עצמאיות.

הלימוד דוחף את האדם להילחם ביצרים וברגשות שלו,

כאילו יש לו שליטה ובחירה מלאות, מבלי להכיר בפער.

הבעיה אינה שאין לנו מספיק מודעות. 

הבעיה היא שאנחנו מנסים ללמד 

מערכת שלא לומדת באמצעות מילים.

אנחנו מדברים אל המערכת האוטונומית בשפת הרעיונות, 

בזמן שהיא מבינה את שפת התנאים.

העיקרון החדשני שאני אלמד, והוא שער ענק לחמלה

וליצירת גשר בין המוח הער והמודע לבין המוח האוטונומי, 

ההישרדותי,

הוא להבין ולהכיר את המערכות הללו דרך תקשורת

עם הגוף הפיזי,

דרך שדה האנרגיה של הנוכחות בגוף,

דרך תרגול פרקטי של מודעות וערות לתשומת הלב שלנו,

דרך התייחסות לשפה הרגשית,

לשפה האנרגטית של הגוף,

מודעות למרחב פנימי נצחי ונשמתי,

מודעות לרבדים האנושיים שבנו,

חמלה ועוד חמלה.

דווקא מתוך הקבלה וההסכמה להיות אנושיים, 

נוכל באמת ליהנות, לחיות וליישם את הרעיונות הרוחניים. 

אז הם לא יהפכו למעקפים 

שמנסים לעקוף ולדחוק את האנושיות שלנו, 

אלא לכלים התמרתיים כפי שנועדו להיות. המיינד לא נועד לפתור את הפרדוקס הקיומי וזה בעצם השער להתעוררות

חיבוק אוהב תמר אם אתם מעוניינים ללמוד אצלי יש לכם כמה אפשרויות

1. שיחה וליווי אישי בזום

2. חברות חודשית ב"מרחב" שיעורים חיים בימי ג׳ וד׳

3. הצטרפות לקורס החדש ״הקורס להארה אנושית״

4. מדיטציות אודיו לתרגול ״קורס גרם המדרגה״

5. קורס מוקלט שלם לצפייה ״זימון מודע״

 אם יש לכם שאלות, או אם אתם מעוניינים באחד ממסלולי הלימוד, כתבו לי כאן בתגובות או שלחו לי אימייל: shimontammar@gmail.com