לפני כמה שנים הייתי בקבוצת אדוויטה שעסקה באי־שניות. בסוף עזבתי. הם לא הצליחו להסכים ביניהם על האחדות המוחלטת. כבר בהנחיה הזו יש פרדוקס. היה לא כלום...הלא כלום אינו יכול להיות דבר כל שהוא בלתי אפשרי להיות לא כלום.. אלא אם הלא כלום הוא הקיימות ללא תלות בצורה כל שהיא. אז יש רק קיימות טהורה עיקר הוויכוחים היו על מי נחשב מואר, או ער. עוד וויכוחים סוערים היו סביב המושגים מודעות, תודעה, העצמי, וברהמן. האם העולם אמיתי או אשליה. האם יש בחירה חופשית. האם יש בכלל "אני". לא פעם אנשים י

התודעה האנושית מתעוררת רוחנית והכרתית. ההתעוררות היא המניע מאחורי ההאצה שמתחזקת והדרישה ההולכת וגוברת ללימוד רוחני, הכרתי ותודעתי. זוהי גם התפתחות וגם כמיהה וגעגוע לחזור לממד שאין בו כאב וסבל, להבין יותר טוב את הגורמים לתקיעות בחיים, להימנעות, פחדים וחרדות. בעיקר למנוע מצבים קשים ואתגרים שקורים בחיים, לשפר את איכות החיים שלנו, להגשים חלומות, לחיות עם מיינד רגוע. יותר ויותר אנשים מחפשים את הדרך להשתחרר מדפוסים ישנים ולחיות מתוך חופש פנימי גדול יותר. בתוך המרחב הזה צמחו שיטות ר

קיים בלבול רב בין רגשות אשמה לבין לקיחת אחריות. נדמה שיש קשר בין השניים למעשה ההבדל הוא כה גדול, אבל האגו שאוהב להציב את עצמו במרכז ולבסס את הקיום שלו דרך אירועים ומצבים הפך אחריות לאשמה. כשמקשרים מעשים לזהות ולדימוי העצמי, האחריות הופכת לרגשות אשמה. אם האגו הוא חלק גדול מהבלבול ומדובר בדפוס עמוק של שנים איך אפשר לשנות את התפיסה ולפרום את הקשר בין אחריות לאשמה ולהפריד ביניהם, כשהמערכת הרגשית לא יודעת לזהות את ההבדל? מהי אשמה? אשמה היא כעס עצמי, היא האחות הצמודה של הפחד והאכז

אהובה, ביקשת להשקיט את הקול המדבר בראשך, אז החלפת את קולך בקול של גורו מורה רוחני, או מאהב, בן זוג, רוב הזמן את מרגישה אבודה, ומתעוררת רק בנוכחותו ההקשבה ללימוד מעייפת את נפשך כאילו מישהו הניח אצבע על העין השלישית שלך את מתרחקת מהתקשורת הנשמתית הנועם שהכרת וממלאת את החלל באמיתות שמעולם לא היו שלך שואפת את החכמה, ההדרכה, ונשארת ריקה. במקום להאיר אותך באנרגיה במקום להתאהב בך ובדממה שלך את מוצאת את עצמך רוב הזמן מחפשת לינוק מאנרגיה של אדם אחר. היקום לא מאפשר לך לברוח מהאמת העמוק

נשמה אהובה, אין לך מושג למי את נותנת כוחות ולמי את עוזרת ברגע זה, המשיכי להאיר את אורך להיות קשובה להדרכתך גם אם נדמה לך שאין מי שמקשיב לך, או מגיב אלייך גם אם נדמה לך שמיעוט תגובות או חוסר התייחסות למסרייך מעיד על כך שהם אינם עוצמתיים אל תשפטי את איכותן, ברגע זה יש אדם שמקשיב לך, מקבל השראה וזקוק לשמוע את המסר שלך. ברגע זה הלב שלו מתרווח אחרי ימים של מתח ודאגה. יש מישהו כרגע שמרשה לעצמו להתפרק מוריד דמעות ומשחרר כאב ומועקה תקועה בגרונו. אין לך מושג כיצד מסרייך משפיעים ולמי ה

1. את מודטת ומתרגלת עם מניע להרגיש יותר טוב ולשכך את הכאב. 2. כשמציף בך כאב, את נרתעת ופוחדת מפרשת את זה כסימן רע. 3. את נשענת על רעיונות רוחניים ומשתמשת בהם כדי לברוח מגוף הכאב. 4. את רואה בכאב הנפשי והפיזי דבר שלילי. אם את מזהה את הסימנים האלה את בורחת מגוף הכאב. כך לא תוכלי להתמיר את הכאב ולרפא את הפצע הרגשי. בריחה לכלים משככי כאב תגרום לך לדרוך במקום, להרגיש שאת מסתובבת סביב עצמך, לחוות תסכול והשיעור ילך ויתגבר. כי אי אפשר לרפא כאב רגשי כששוללים אותו ודוחים אותו. כשכאב מו

אהובה, אל תגני את עצמך על כמיהות הלב אל תכבי את האש הזו שבוערת בך. אל תבקרי את עצמך על אהבותייך, על תשוקותייך. זה לא חטא לרצות לחיות במלוא העוצמה. ליהנות, לשמוח, להתלהב, מותר לך לשמוח השמחה שלך היא שליחות היא השראה היא אור שאת נותנת לעולם מרפא ומזור ליאוש וכאב. השמחה שלך היא הדרך. היא אור שמבקע את החשכה. היא משיבה נשימה למי ששכחו שאפשר להרגיש חי. היא מזכירה לבבות אבודים שיש מוצא מהסבל. השמחה שלך פותחת לבבות עייפים בידיעה חדשה שאפשרי לחיות אחרת. שאפשר לצאת מתוך היאוש והכאב.

את מרגישה שעל כתפייך מונח עול הקשר ביניכם. בלעדייך הקשר ימות. את זו שיוזמת שיחות עמוקות, מביאה עולמות חדשים הביתה ודואגת שלא תשקעו לתרדמת בקשר. את כל כך כועסת שהוא לא יוזם דבר הקשור בטיפוח התקשורת. אתה מתוסכל וכואב מכך שהיא אף פעם לא מסופקת. לא משנה מה תעשה, היא לא תהיה מרוצה ותפתח עליך חזית של תלונות וטענות. אתה לא מרגיש שהיא באה לדבר איתך, אלא לתקוף אותך. את מרגישה שלא איכפת לו מהיחסים שלכם, מחכה ליוזמה ממנו ומתאכזבת כל פעם מחדש. את נשארת רעבה לחום ותשומת לב ממנו, כשאת רוצה

איך לזהות מראש אם הלימוד והמורה שלכם רעיל או מועיל? גם כשאתם חשים אינטואיטיבית שמשהו לא בסדר במסגרת שאתם נמצאים בה אינכם יכולים לשים את האצבע על הבעיה. אין לכם מספיק ידע לחזק את התחושה האינטואיטיבית שלכם. במאמר הזה אני מפרטת את הסימנים הראשונים לאיך לזהות אם סביבת הלימוד שלכם טובה או רעילה לפני שהשקעתם זמן וכסף וקשרתם את עצמכם למקום, לתלמידים ולמורה. אלו חלק מהנקודות הרבות שיכולות לחזק ולתת מענה לתחושות אינטואיטיביות. אין ספק שידע עוזר. אתם יכולים להשתמש במאמר הזה כמדריך שי

לא מרבה במילים הגבר שלך זה מציף בך פחדים, קשה לך להיות בחוסר וודאות את דורשת שיספר לך מה הוא מרגיש, כדי שתהיי רגועה ושלמה. הוא מחפש את המילים המדויקות ולא אומר דבר, השקט שלו לא מעיד שהוא לא רואה אותך. הוא לא נרקיסיסט שמשאיר אותך רעבה לאהבה, הוא זקוק לשקט כדי לראות. הוא זקוק למילים שלך כדי לגדול ולצמוח ללמוד לבטא במילים את מה שהוא מרגיש. הגבר השקט רואה אותך יותר ממה שאת מאמינה. זה מטריף אותך ומערער כל מה שאת יודעת על אהבה ויחסים לכן את איתו והוא איתך, אתם לומדים שפה רגשית חדשה

כשאת רוצה שהוא יחייך אליך כשהוא לא מסוגל כשאת מבקשת שהוא יחבק אותך כשכל כך קר וכואב לו לא משנה לך מה עובר עליו את רוצה את מנת האהבה שלך כדי שתרגישי טוב. זה לא קשור בו אלא בך. את דורשת ממנו אהבה בזמן שהוא מבקש שקט ומנוחה מול החזיתות הבוערות בתוכו הוא מרגיש חסר אונים מולך את פוחדת שכך הוא ישאר תמיד, מנוכר, קר וכואב כשאת מאלצת אדם לאהוב כשהוא לא מסוגל, את לא נמצאת עבורו. זה לא קורה כל יום, לכן את נבהלת הנה, את חושבת: ״הוא לא בשבילי״ אסור לו להשתנות, להיות חלש הוא חייב להחזיק מסי

בתהליך מופלא של ריפוי הפצע הרגשי מתחולל נס אלכימי, ברגע שאת בוחרת לסיים את הסבל, כשאת מתעוררת לאהוב את עצמך ובוחרת לא לפגוע בך, את לא ממגנטת אנשים חדשים לעולם שלך, אלא נמשכת לאנשים שמעולם לא הבחנת בהם. כשאת לא עובדת מתוך הפצע הרגשי את לא נכנסת למערכות יחסים שמעצימות את הכאב ואת הזהות של קורבן חסר ערך שאינו ראוי לאהבה. את עוברת שינוי לצד השפעתו המותנית של הפצע הרגשי. יש בך יותר מודעות, את מגלה אנשים שמבקשים לתת ולעזור, נמשכת לאנשים שעוטפים אותך באהבה, ששמחים איתך, שלא נותנים ל

מבלי דעת אהובה פיתחת תסמונת סינדרלה, ילדה שלא ראו והעריכו אותה. הרגשת כמו צל חיוור. הכאב הפך לכעס וחלום שיום יבוא והיקום ינקום על העוול שעשו לך, את מפנטזת על הצלחה שתהיה הנקמה המתוקה בכל מי שלא האמין בך. יש פער בין החלום למציאות. עד עצם היום הזה את מרגישה כמו ילדה קטנה במגרש של גדולים. את לא מאמינה להצלחות שלך, את מתחילה פרוייקטים ונוטשת אותם. זה כואב כל כך, את לא מצליחה לנער ממך את הלכלוכית, הילדה המסכנה שמרגישה שכולם הרבה יותר טובים ממנה. את מזמנת בצורה לא מודעת מצבים המ

את קופצת ממערכת יחסים אחת לשנייה, מחפשת את הבית שמעולם לא היה לך. חולמת על אהבה, יציבות, שמישהו ירפא את הכאב. כשמצאת את האיש שלך, הפלת עליו את התפקיד של המציל, המטפל והמושיע. הם נמשכים אלייך, המטפלים, המרפאים, המורים. את מזהה את הצורך שלהם להשאיר אותך בתפקיד המטופלת ונשארת בתפקיד עד לרגע שבו את מרגישה מחנק. המחנק הזה הוא טוב, הוא מאותת לך שהריפוי מחייב אותך להתקלף מכל המסכות והתפקידים ולעמוד חשופה מול עצמך. יש אדם שרוצה אותך כמו שאת, עם השבר והכאב. האיש שלך לא רוצה לטפל בך א

למדת להיות זיקית מתוך זיקה והזדקקות לאהבה. למדת להיות מראה משקפת את מה שאת מאמינה שהאדם ממולך מצפה, רוצה ואוהב. זה כישרון מופלא לדעת ולהרגיש את האדם ממולך, אבל הפכת את האמפתיה לכלי המשרת את הפחד ומעמיק את חוסר האמון וחוסר האהבה העצמית. שמת על פנייך מראה, הפכת להיות האדם שממולך כדי לקבל אהבה ולמנוע כאב של דחייה בעתיד. אף אחד לא מכיר אותך באמת דמותך משתנה ומתחלפת מול כל אדם שאת פוגשת. את המתנה הפכת לחומה בצורה. את משקרת להם ולעצמך כדי ליישר קו עם דעותיהם ומחשבותיהם. עם כל שקר

כשאת בוחרת לחמול ולא לתקוף את בן הזוג בזמן שהוא כועס עלייך, כשאת בוחרת לא להיפגע ולהרגיש קורבן, את לא מדחיקה את הכעס, את אמיצה. כשאת בוחרת לא להיכנס לכעס שלו ולהישאר בשלווה הנוכחת שלך, את לא מתנשאת מעליו, את חכמה. כשאת בוחרת לראות את הכעס שלו כמצוקה רגעית ומבינה מה עובר עליו, את זוכרת מצבים דומים שעברת, את לא מנותקת וקרה, אלא נוכחת באהבה. כשאת בוחרת להגיב באהבה ולא להיות תגובתית, ההשפעה של האהבה שלך חזקה יותר ומועילה לתקשורת וליחסים שלכם לטווח הקצר ולטווח הארוך. כשאת מיישמת א

המרוץ אחרי האהבה השאיר אותך בלי נשימה ומרוקנת מאהבה לעצמך. אינך מכורה לאהוב נעלם, את מכורה לכאב הדחייה, לתקווה עתידית ולגעגוע. אהבה מושגת ממומשת מפחידה אותך יותר. האפשרות לאהוב אדם שאוהב אותך, מבקש אותך וחי איתך מזעזעת את עצמותייך. למדת שאהבה לא מושגת היא אהבה גדולה. את רואה איך האהבה הממשית נשחקת תחת גלגלי השגרה, הזוהר שלה מתעמעם מול הצורך היום יומי לנהל חיי משפחה ופרנסה. את רואה בדמיונך איך המשפחה שלך והחברים פורטים את האהבה לפרוטות של מאבקי כוח, בגידות ותלונות אינסופיות. א

אהובה, חילצת את עצמך ממערכת יחסים מהגיהינום. יצאת לחופשי אחרי שנים שספגת התעללות נפשית שהופיעה בצורה של דיכוי פסיבי של הרצונות שלך, ביטול מתמיד של הדעות שלך, התעלמות מהנוכחות שלך, הרגשת אאוטסיידריט בתוך הגרעין המשפחתי, הלכת למטפלים שאמרו לך שאת מושכת או מזמנת לחייך אנשים פסיביים-אגרסיביים ומה שאת רואה וחווה קיים בך, הם השיקוף שלך, ״חוק המראות״ קראו לזה. במקום שהתובנות הללו יעזרו לך הם ביססו את האשמה, יצאת עוד יותר מבולבלת וכואבת. ״אולי זה בראש שלי״ את חושבת, ״הוא מקסים, חכם

הזיוף הוא בעיני המתבונן. אם את בוחרת לראות את העולם כמקום צר, אומלל ותחרותי המתנהל על ידי האינטרסים ולא האהבה זו המציאות שתראי ותחיי. איך תשני את עולמך אם תמשיכי להאמין שאת מנוהלת על ידי העולם מבחוץ, כוחות שאינם בשליטתך, המטריקס. האם את מזהה שזו אמונה? המטריקס לא נמצא בחוץ אלא בפנים, בחוסר המודעות לעובדה שאת מגיבה למחשבות שלך על המציאות ולא למציאות. את לא ערה שהמצבים הרגשיים, כאבי הנפש והגוף הם הקריאה של הנשמה להתייחס לאמת האוהבת והנדיבה. להתעורר משליטת המחשבות, לראות את הק

אהובה, את מאמינה שהתנהגות רכה וקשובה היא זיוף. קשב נוכח מכסה על פחד לבטא רגשות אמיתיים. את מביאה אותו לקצה, הוא מתפרץ וצועק עלייך ״זה הפרצוף האמיתי שלו״ את חושבת. אהובה את לא רואה הפרצוף האמיתי שלו, אלא את האגו. הכעס שהוא מבטא כלפייך זר לו, הוא סובל וחסר אונים. את מרגישה שאין לך שליטה על הדחפים הללו. אינך מודעת שאת מונעת מדפוסים רגשיים לא מודעים של כאב רגשי עמוק, פצע רגשי שלא טופל. הכאב בוחר עבורך מערכות יחסים בהם את מוצאת את עצמך במאבק השרדותי ובדרמה מתמדת. את מבלבלת בין אי