איך יתכן שנשמות רגישות שוחרות אהבה וחופש, שלוקחות אחריות על ההתפתחות התודעתית והרוחנית שלהן נמצאות במערכות יחסים נוקשות? מערכות דורשניות ששואבות מהם כוחות חיים ואנרגיה? המאמר מתמקד במסגרות רוחניות שאמורות להיות כביכול מתקדמות מבחינה תודעתית. הוא מקרין על מכלול של מצבים שאתם פגשתם במסגרות רבות בחיים שלכם, בהם נתקלתם במערכות יחסים קשובות ומערכות יחסים נוקשות. הרוחניות הנוקשה לא נראית כך ממבט ראשון. היא משתמשת בכל הכלים והמראות העומדים לרשותה כדי לפתות את הנפש של המחפשת משמעות

קיים בלבול רב בין רגשות אשמה לבין לקיחת אחריות. נדמה שיש קשר בין השניים למעשה ההבדל הוא כה גדול, אבל האגו שאוהב להציב את עצמו במרכז ולבסס את הקיום שלו דרך אירועים ומצבים הפך אחריות לאשמה. כשמקשרים מעשים לזהות ולדימוי העצמי, האחריות הופכת לרגשות אשמה. אם האגו הוא חלק גדול מהבלבול ומדובר בדפוס עמוק של שנים איך אפשר לשנות את התפיסה ולפרום את הקשר בין אחריות לאשמה ולהפריד ביניהם, כשהמערכת הרגשית לא יודעת לזהות את ההבדל? מהי אשמה? אשמה היא כעס עצמי, היא האחות הצמודה של הפחד והאכז

אהובה, ביקשת להשקיט את הקול המדבר בראשך, אז החלפת את קולך בקול של גורו מורה רוחני, או מאהב, בן זוג, רוב הזמן את מרגישה אבודה, ומתעוררת רק בנוכחותו ההקשבה ללימוד מעייפת את נפשך כאילו מישהו הניח אצבע על העין השלישית שלך את מתרחקת מהתקשורת הנשמתית הנועם שהכרת וממלאת את החלל באמיתות שמעולם לא היו שלך שואפת את החכמה, ההדרכה, ונשארת ריקה. במקום להאיר אותך באנרגיה במקום להתאהב בך ובדממה שלך את מוצאת את עצמך רוב הזמן מחפשת לינוק מאנרגיה של אדם אחר. היקום לא מאפשר לך לברוח מהאמת העמוק

נשמה אהובה, אין לך מושג למי את נותנת כוחות ולמי את עוזרת ברגע זה, המשיכי להאיר את אורך להיות קשובה להדרכתך גם אם נדמה לך שאין מי שמקשיב לך, או מגיב אלייך גם אם נדמה לך שמיעוט תגובות או חוסר התייחסות למסרייך מעיד על כך שהם אינם עוצמתיים אל תשפטי את איכותן, ברגע זה יש אדם שמקשיב לך, מקבל השראה וזקוק לשמוע את המסר שלך. ברגע זה הלב שלו מתרווח אחרי ימים של מתח ודאגה. יש מישהו כרגע שמרשה לעצמו להתפרק מוריד דמעות ומשחרר כאב ומועקה תקועה בגרונו. אין לך מושג כיצד מסרייך משפיעים ולמי ה

השגרה ממקמת אותנו באזור הנוחות שהוא למעשה אזור הבטחון שלנו. יש לכם העדפה לפעול בסביבה מוכרת, ובשגרה ממכרת וזה לא במקרה. למוח יש דרך לחסוך באנרגיה באמצעות הרדמת החושים. הוא יעשה הכל כדי לגונן ולהגן עלינו מפני עומסים שעלולים להיגרם מעודף גירויים. הרדמת החושים כאילו נוגדת את הנוכחות, אנחנו פועלים על ״טייס אוטומטי״ לעיתים זה גורם לכם להיות מתוסכלים שכוח ההרגל המותנה חזק יותר מכוח הנוכחות. אל תרגישו תסכול אין לנו שליטה על מנגנון הוויסות החושי. באופן טבעי המוח אחרי זמן מה מפסיק להת

אהובה, כשהכאב טורף את נשמתך, אין לך מנוחה מגעגועים. הבדידות כאפלה, אין לה גבולות, את מגששת אל לב שיפעם יחד איתך. הערוצים שלך בוערים לאהבה, קחי את הלב שלך מתוך הכאב הזה ומסרי אותו לאלוהים. עכשיו, הניחי לרעש, לרעל ולרעד, ושמעי את פעימות ליבך איך הן מתאימות את עצמן לדממה. תני לאור הדממה לדבר אליך, לפתות אותך להרפות ממלחמת העולם הפנימית. את יודעת מה נפלא ברגע הזה? ההווה מאפשר לך מציאות שלא הייתה בעבר, הזדמנויות שאפילו דעתך לא יכולה לדמיין. כן, זה הפרא המרפא, הכוח העצום של הלא נו

אהובה, אל תהיי נואשת לאהבה אהבה ונואשות לא דרים בכפיפה את אומרת אני אנושית ולכן נואשת ככל שתרדפי אחר האהבה היא תברח ממך ככל שתבחרי בעצמך האהבה תבחר בך. את אומרת לי שאינך יודעת אחרת למדת שאהבה גדולה ואמיתית היא אהבה שקשה להשיג, זו אהבה שצריך לעבוד קשה כדי לממש אותה. למדת אהובה לרדוף אחרי אהבה כדי לברוח מהאפשרות של נטישה כשאת רודפת את בשליטה כשאוהבים אותך את בפניקה. הנואשות היא סביבה מוכרת את מתמצאת במרדף ובתחושת המחסור כשאת מקבלת אהבה אינך מבינה מה הערך שלה מכיוון שאת לא מאמי

איך לזהות מראש אם הלימוד והמורה שלכם רעיל או מועיל? גם כשאתם חשים אינטואיטיבית שמשהו לא בסדר במסגרת שאתם נמצאים בה אינכם יכולים לשים את האצבע על הבעיה. אין לכם מספיק ידע לחזק את התחושה האינטואיטיבית שלכם. במאמר הזה אני מפרטת את הסימנים הראשונים לאיך לזהות אם סביבת הלימוד שלכם טובה או רעילה לפני שהשקעתם זמן וכסף וקשרתם את עצמכם למקום, לתלמידים ולמורה. אלו חלק מהנקודות הרבות שיכולות לחזק ולתת מענה לתחושות אינטואיטיביות. אין ספק שידע עוזר. אתם יכולים להשתמש במאמר הזה כמדריך שי

בתהליך מופלא של ריפוי הפצע הרגשי מתחולל נס אלכימי, ברגע שאת בוחרת לסיים את הסבל, כשאת מתעוררת לאהוב את עצמך ובוחרת לא לפגוע בך, את לא ממגנטת אנשים חדשים לעולם שלך, אלא נמשכת לאנשים שמעולם לא הבחנת בהם. כשאת לא עובדת מתוך הפצע הרגשי את לא נכנסת למערכות יחסים שמעצימות את הכאב ואת הזהות של קורבן חסר ערך שאינו ראוי לאהבה. את עוברת שינוי לצד השפעתו המותנית של הפצע הרגשי. יש בך יותר מודעות, את מגלה אנשים שמבקשים לתת ולעזור, נמשכת לאנשים שעוטפים אותך באהבה, ששמחים איתך, שלא נותנים ל

מבלי דעת אהובה פיתחת תסמונת סינדרלה, ילדה שלא ראו והעריכו אותה. הרגשת כמו צל חיוור. הכאב הפך לכעס וחלום שיום יבוא והיקום ינקום על העוול שעשו לך, את מפנטזת על הצלחה שתהיה הנקמה המתוקה בכל מי שלא האמין בך. יש פער בין החלום למציאות. עד עצם היום הזה את מרגישה כמו ילדה קטנה במגרש של גדולים. את לא מאמינה להצלחות שלך, את מתחילה פרוייקטים ונוטשת אותם. זה כואב כל כך, את לא מצליחה לנער ממך את הלכלוכית, הילדה המסכנה שמרגישה שכולם הרבה יותר טובים ממנה. את מזמנת בצורה לא מודעת מצבים המ

את קופצת ממערכת יחסים אחת לשנייה, מחפשת את הבית שמעולם לא היה לך. חולמת על אהבה, יציבות, שמישהו ירפא את הכאב. כשמצאת את האיש שלך, הפלת עליו את התפקיד של המציל, המטפל והמושיע. הם נמשכים אלייך, המטפלים, המרפאים, המורים. את מזהה את הצורך שלהם להשאיר אותך בתפקיד המטופלת ונשארת בתפקיד עד לרגע שבו את מרגישה מחנק. המחנק הזה הוא טוב, הוא מאותת לך שהריפוי מחייב אותך להתקלף מכל המסכות והתפקידים ולעמוד חשופה מול עצמך. יש אדם שרוצה אותך כמו שאת, עם השבר והכאב. האיש שלך לא רוצה לטפל בך א

למדת להיות זיקית מתוך זיקה והזדקקות לאהבה. למדת להיות מראה משקפת את מה שאת מאמינה שהאדם ממולך מצפה, רוצה ואוהב. זה כישרון מופלא לדעת ולהרגיש את האדם ממולך, אבל הפכת את האמפתיה לכלי המשרת את הפחד ומעמיק את חוסר האמון וחוסר האהבה העצמית. שמת על פנייך מראה, הפכת להיות האדם שממולך כדי לקבל אהבה ולמנוע כאב של דחייה בעתיד. אף אחד לא מכיר אותך באמת דמותך משתנה ומתחלפת מול כל אדם שאת פוגשת. את המתנה הפכת לחומה בצורה. את משקרת להם ולעצמך כדי ליישר קו עם דעותיהם ומחשבותיהם. עם כל שקר

כשאת בוחרת לחמול ולא לתקוף את בן הזוג בזמן שהוא כועס עלייך, כשאת בוחרת לא להיפגע ולהרגיש קורבן, את לא מדחיקה את הכעס, את אמיצה. כשאת בוחרת לא להיכנס לכעס שלו ולהישאר בשלווה הנוכחת שלך, את לא מתנשאת מעליו, את חכמה. כשאת בוחרת לראות את הכעס שלו כמצוקה רגעית ומבינה מה עובר עליו, את זוכרת מצבים דומים שעברת, את לא מנותקת וקרה, אלא נוכחת באהבה. כשאת בוחרת להגיב באהבה ולא להיות תגובתית, ההשפעה של האהבה שלך חזקה יותר ומועילה לתקשורת וליחסים שלכם לטווח הקצר ולטווח הארוך. כשאת מיישמת א

המרוץ אחרי האהבה השאיר אותך בלי נשימה ומרוקנת מאהבה לעצמך. אינך מכורה לאהוב נעלם, את מכורה לכאב הדחייה, לתקווה עתידית ולגעגוע. אהבה מושגת ממומשת מפחידה אותך יותר. האפשרות לאהוב אדם שאוהב אותך, מבקש אותך וחי איתך מזעזעת את עצמותייך. למדת שאהבה לא מושגת היא אהבה גדולה. את רואה איך האהבה הממשית נשחקת תחת גלגלי השגרה, הזוהר שלה מתעמעם מול הצורך היום יומי לנהל חיי משפחה ופרנסה. את רואה בדמיונך איך המשפחה שלך והחברים פורטים את האהבה לפרוטות של מאבקי כוח, בגידות ותלונות אינסופיות. א

אהובה, חילצת את עצמך ממערכת יחסים מהגיהינום. יצאת לחופשי אחרי שנים שספגת התעללות נפשית שהופיעה בצורה של דיכוי פסיבי של הרצונות שלך, ביטול מתמיד של הדעות שלך, התעלמות מהנוכחות שלך, הרגשת אאוטסיידריט בתוך הגרעין המשפחתי, הלכת למטפלים שאמרו לך שאת מושכת או מזמנת לחייך אנשים פסיביים-אגרסיביים ומה שאת רואה וחווה קיים בך, הם השיקוף שלך, ״חוק המראות״ קראו לזה. במקום שהתובנות הללו יעזרו לך הם ביססו את האשמה, יצאת עוד יותר מבולבלת וכואבת. ״אולי זה בראש שלי״ את חושבת, ״הוא מקסים, חכם

אמרי תודה לאנשים שלא האמינו בך, הם האירו לך את הדרך להאמין בעצמך. אמרי תודה לכל מי שידו לא הייתה מושטת לעזור לך, בזכותם גילית את החכמה והתושיה, את הכוחות והעוצמות שלך. אמרי תודה לאנשים שפחדו עבורך, הם גילו לך את האומץ שתמיד היה קיים בך, אמרי תודה לאלו שהטילו עלייך צל גדול, בזכותם גילית שאת מקור של אור. אמרי תודה לכל אלו שעזבו אותך ותשלחי להם ברכות לדרך שהם עושים בלעדייך, הם השאירו בתוכך מקום לגלות את עצמך עבורך, בזכותם הכרת אנשים שאוהבים אותך שמאמינים בך, מושיטים לך יד, אמיצ

אהובה, את מאמינה שהתנהגות רכה וקשובה היא זיוף. קשב נוכח מכסה על פחד לבטא רגשות אמיתיים. את מביאה אותו לקצה, הוא מתפרץ וצועק עלייך ״זה הפרצוף האמיתי שלו״ את חושבת. אהובה את לא רואה הפרצוף האמיתי שלו, אלא את האגו. הכעס שהוא מבטא כלפייך זר לו, הוא סובל וחסר אונים. את מרגישה שאין לך שליטה על הדחפים הללו. אינך מודעת שאת מונעת מדפוסים רגשיים לא מודעים של כאב רגשי עמוק, פצע רגשי שלא טופל. הכאב בוחר עבורך מערכות יחסים בהם את מוצאת את עצמך במאבק השרדותי ובדרמה מתמדת. את מבלבלת בין אי

אהובה למדת בדרך הקשה, לא להיות תלושה ותלויה במילה טובה, באישור ואהבה. למדת כשאת מקבלת כוח מבחוץ, אהבה, פרגון ואמון, מתעוררת בך השראה להאמין בעצמך, למצוא את הכוח והיופי שקיים בתוכך. אילו לא היית בוחרת לראות את יופייך עוצמתך, רגישותך, לא משנה כמה כוח היו מעניקים לך, כמה אור היה מגיע אלייך מבחוץ, לא היית מוכנה להאמין ולקבל את הכוח והאהבה, היית דוחה אותו, כי עמוק בתוכך זה לא היה תואם את הדעות והאמונות שלך על עצמך. הכוח היה תמיד שלך, לא קבלת אותו בחסד, לא זכית מן ההפקר. אנשים שיקפ

נשמה אהובה עברת כל כך הרבה השנה אל תצניעי את אורך ממך, תשמחי, תחמיאי לעצמך על הדרך המופלאה שעשית על הריפוי העמוק שעברת, הביטי אחורה בלי זעם, עם אור בלב ובעיניים אל תהיי קשה עם עצמך כי באמת אין צורך להיות כל הזמן נוכחים אלא רק עכשיו ברגע זה. אל תקחי את התרגול שלך ברצינות תהומית ותלקי את עצמך כשאת נופלת לרגע לדפוסים ישנים לקנאה, לכעס. תראי מהיכן באת והיכן את נמצאת היום העוצמה של הקנאה, הקורבנות שהייתה נטועה בך, העוצמה של הביקורת הנוקבת, השאיפה לשלמות וריצוי, כל אלו פחתו משמעות

לא תוכל לעשות שלום פנימי ואמיתי עם עצמך אם תמשיך לדחוק ולדחות את החלקים הכבדים, הקטנונים, את הקנאה והיהירות. לא תוכל לעשות שלום אמיתי עם העולם אם תמשיך לדחות את הכעסים שלך עליו. דחיה של כאב וכעס הופכת אותו לאויב אתה משליך את הנפרדות הזו על אנשים, כשאתה דוחק את הכעס אתה דוחק את עצמך מכוון את כוחותיך לדחייה ולא לאהבה וקשב. למד לחמול ולא לבעוט בכאב כך תלמד להעצים את יכולת האהבה בתוכך אי אפשר להיות אמפתי וחומל ובאותה נשימה לדחות את הכאב והכעס כשאתה מבקש שיהיה שלום בעולמך התחל מה