האם אנחנו באמת יכולים להיות עצמאים מבחינה רוחנית ונפשית? אם אפשר לפתח את היכולת לזהות בזמן אמת שאנחנו תחת השפעה היפנוטית? עצמאות רוחנית ונפשית היא אפשרית, והיא נבנית דרך היכולת שלך להפריד בין "השדה" החיצוני לבין המרכז הפנימי שלך. במאמר אני נותנת את הדרכים לזהות ולחזק את עצמך בזמן אמת. זהו מאמר נוקב. הוא כנראה ירגיז לא מעט אנשים, אבל הוא קריטי כי הוא חושף כיצד נלקחת מאיתנו, בצורה לא מודעת, היכולת הכי חשובה שלנו: החיבור לסמכות הפנימית. מדוע המאמר נוקב? כי התופעה הזו מסוכנת ל

איך יתכן שנשמות רגישות שוחרות אהבה וחופש, שלוקחות אחריות על ההתפתחות התודעתית והרוחנית שלהן נמצאות במערכות יחסים נוקשות? מערכות דורשניות ששואבות מהם כוחות חיים ואנרגיה? המאמר מתמקד במסגרות רוחניות שאמורות להיות כביכול מתקדמות מבחינה תודעתית. הוא מקרין על מכלול של מצבים שאתם פגשתם במסגרות רבות בחיים שלכם, בהם נתקלתם במערכות יחסים קשובות ומערכות יחסים נוקשות. הרוחניות הנוקשה לא נראית כך ממבט ראשון. היא משתמשת בכל הכלים והמראות העומדים לרשותה כדי לפתות את הנפש של המחפשת משמעות

קיים בלבול רב בין רגשות אשמה לבין לקיחת אחריות. נדמה שיש קשר בין השניים למעשה ההבדל הוא כה גדול, אבל האגו שאוהב להציב את עצמו במרכז ולבסס את הקיום שלו דרך אירועים ומצבים הפך אחריות לאשמה. כשמקשרים מעשים לזהות ולדימוי העצמי, האחריות הופכת לרגשות אשמה. אם האגו הוא חלק גדול מהבלבול ומדובר בדפוס עמוק של שנים איך אפשר לשנות את התפיסה ולפרום את הקשר בין אחריות לאשמה ולהפריד ביניהם, כשהמערכת הרגשית לא יודעת לזהות את ההבדל? מהי אשמה? אשמה היא כעס עצמי, היא האחות הצמודה של הפחד והאכז

אהובה, ביקשת להשקיט את הקול המדבר בראשך, אז החלפת את קולך בקול של גורו מורה רוחני, או מאהב, בן זוג, רוב הזמן את מרגישה אבודה, ומתעוררת רק בנוכחותו ההקשבה ללימוד מעייפת את נפשך כאילו מישהו הניח אצבע על העין השלישית שלך את מתרחקת מהתקשורת הנשמתית הנועם שהכרת וממלאת את החלל באמיתות שמעולם לא היו שלך שואפת את החכמה, ההדרכה, ונשארת ריקה. במקום להאיר אותך באנרגיה במקום להתאהב בך ובדממה שלך את מוצאת את עצמך רוב הזמן מחפשת לינוק מאנרגיה של אדם אחר. היקום לא מאפשר לך לברוח מהאמת העמוק

השגרה ממקמת אותנו באזור הנוחות שהוא למעשה אזור הבטחון שלנו. יש לכם העדפה לפעול בסביבה מוכרת, ובשגרה ממכרת וזה לא במקרה. למוח יש דרך לחסוך באנרגיה באמצעות הרדמת החושים. הוא יעשה הכל כדי לגונן ולהגן עלינו מפני עומסים שעלולים להיגרם מעודף גירויים. הרדמת החושים כאילו נוגדת את הנוכחות, אנחנו פועלים על ״טייס אוטומטי״ לעיתים זה גורם לכם להיות מתוסכלים שכוח ההרגל המותנה חזק יותר מכוח הנוכחות. אל תרגישו תסכול אין לנו שליטה על מנגנון הוויסות החושי. באופן טבעי המוח אחרי זמן מה מפסיק להת

אהובה, אל תגני את עצמך על כמיהות הלב אל תכבי את האש הזו שבוערת בך. אל תבקרי את עצמך על אהבותייך, על תשוקותייך. זה לא חטא לרצות לחיות במלוא העוצמה. ליהנות, לשמוח, להתלהב, מותר לך לשמוח השמחה שלך היא שליחות היא השראה היא אור שאת נותנת לעולם מרפא ומזור ליאוש וכאב. השמחה שלך היא הדרך. היא אור שמבקע את החשכה. היא משיבה נשימה למי ששכחו שאפשר להרגיש חי. היא מזכירה לבבות אבודים שיש מוצא מהסבל. השמחה שלך פותחת לבבות עייפים בידיעה חדשה שאפשרי לחיות אחרת. שאפשר לצאת מתוך היאוש והכאב.

את מרגישה שעל כתפייך מונח עול הקשר ביניכם. בלעדייך הקשר ימות. את זו שיוזמת שיחות עמוקות, מביאה עולמות חדשים הביתה ודואגת שלא תשקעו לתרדמת בקשר. את כל כך כועסת שהוא לא יוזם דבר הקשור בטיפוח התקשורת. אתה מתוסכל וכואב מכך שהיא אף פעם לא מסופקת. לא משנה מה תעשה, היא לא תהיה מרוצה ותפתח עליך חזית של תלונות וטענות. אתה לא מרגיש שהיא באה לדבר איתך, אלא לתקוף אותך. את מרגישה שלא איכפת לו מהיחסים שלכם, מחכה ליוזמה ממנו ומתאכזבת כל פעם מחדש. את נשארת רעבה לחום ותשומת לב ממנו, כשאת רוצה

אהובה, כשהכאב טורף את נשמתך, אין לך מנוחה מגעגועים. הבדידות כאפלה, אין לה גבולות, את מגששת אל לב שיפעם יחד איתך. הערוצים שלך בוערים לאהבה, קחי את הלב שלך מתוך הכאב הזה ומסרי אותו לאלוהים. עכשיו, הניחי לרעש, לרעל ולרעד, ושמעי את פעימות ליבך איך הן מתאימות את עצמן לדממה. תני לאור הדממה לדבר אליך, לפתות אותך להרפות ממלחמת העולם הפנימית. את יודעת מה נפלא ברגע הזה? ההווה מאפשר לך מציאות שלא הייתה בעבר, הזדמנויות שאפילו דעתך לא יכולה לדמיין. כן, זה הפרא המרפא, הכוח העצום של הלא נו

אהובה כשאת דוחה את רצון הנשמה שלך כדבר משני ולא חשוב שימתין לתורו אחרי שתסיימי את כל הדברים ״ההכרחיים והנחוצים״ תמיד תשארי במצב של המתנה. תחכי לרגע שלעולם לא יגיע כי הדברים שהנשמה שלך מבקשת שתעשי - האהבה הראשונה שלך תשאר בעדיפות שנייה. אינך ״עסוקה״ מדי כדי להגשים את רצון הנשמה, זו אמונה עתיקה מילדות, אמונה קולקטיבית שלא שייכת אלייך, התניה שאומרת שמתפנים לדברים שאוהבים אחרי שה״חובות״ ה״מטלות״ הסתיימו שרצון הנשמה שלך הוא ילדותי, לא חשוב שיש דברים יותר דחופים ״רציניים״ שנדרשי

בתהליך מופלא של ריפוי הפצע הרגשי מתחולל נס אלכימי, ברגע שאת בוחרת לסיים את הסבל, כשאת מתעוררת לאהוב את עצמך ובוחרת לא לפגוע בך, את לא ממגנטת אנשים חדשים לעולם שלך, אלא נמשכת לאנשים שמעולם לא הבחנת בהם. כשאת לא עובדת מתוך הפצע הרגשי את לא נכנסת למערכות יחסים שמעצימות את הכאב ואת הזהות של קורבן חסר ערך שאינו ראוי לאהבה. את עוברת שינוי לצד השפעתו המותנית של הפצע הרגשי. יש בך יותר מודעות, את מגלה אנשים שמבקשים לתת ולעזור, נמשכת לאנשים שעוטפים אותך באהבה, ששמחים איתך, שלא נותנים ל

מבלי דעת אהובה פיתחת תסמונת סינדרלה, ילדה שלא ראו והעריכו אותה. הרגשת כמו צל חיוור. הכאב הפך לכעס וחלום שיום יבוא והיקום ינקום על העוול שעשו לך, את מפנטזת על הצלחה שתהיה הנקמה המתוקה בכל מי שלא האמין בך. יש פער בין החלום למציאות. עד עצם היום הזה את מרגישה כמו ילדה קטנה במגרש של גדולים. את לא מאמינה להצלחות שלך, את מתחילה פרוייקטים ונוטשת אותם. זה כואב כל כך, את לא מצליחה לנער ממך את הלכלוכית, הילדה המסכנה שמרגישה שכולם הרבה יותר טובים ממנה. את מזמנת בצורה לא מודעת מצבים המ

את קופצת ממערכת יחסים אחת לשנייה, מחפשת את הבית שמעולם לא היה לך. חולמת על אהבה, יציבות, שמישהו ירפא את הכאב. כשמצאת את האיש שלך, הפלת עליו את התפקיד של המציל, המטפל והמושיע. הם נמשכים אלייך, המטפלים, המרפאים, המורים. את מזהה את הצורך שלהם להשאיר אותך בתפקיד המטופלת ונשארת בתפקיד עד לרגע שבו את מרגישה מחנק. המחנק הזה הוא טוב, הוא מאותת לך שהריפוי מחייב אותך להתקלף מכל המסכות והתפקידים ולעמוד חשופה מול עצמך. יש אדם שרוצה אותך כמו שאת, עם השבר והכאב. האיש שלך לא רוצה לטפל בך א

למדת להיות זיקית מתוך זיקה והזדקקות לאהבה. למדת להיות מראה משקפת את מה שאת מאמינה שהאדם ממולך מצפה, רוצה ואוהב. זה כישרון מופלא לדעת ולהרגיש את האדם ממולך, אבל הפכת את האמפתיה לכלי המשרת את הפחד ומעמיק את חוסר האמון וחוסר האהבה העצמית. שמת על פנייך מראה, הפכת להיות האדם שממולך כדי לקבל אהבה ולמנוע כאב של דחייה בעתיד. אף אחד לא מכיר אותך באמת דמותך משתנה ומתחלפת מול כל אדם שאת פוגשת. את המתנה הפכת לחומה בצורה. את משקרת להם ולעצמך כדי ליישר קו עם דעותיהם ומחשבותיהם. עם כל שקר

כשאת בוחרת לחמול ולא לתקוף את בן הזוג בזמן שהוא כועס עלייך, כשאת בוחרת לא להיפגע ולהרגיש קורבן, את לא מדחיקה את הכעס, את אמיצה. כשאת בוחרת לא להיכנס לכעס שלו ולהישאר בשלווה הנוכחת שלך, את לא מתנשאת מעליו, את חכמה. כשאת בוחרת לראות את הכעס שלו כמצוקה רגעית ומבינה מה עובר עליו, את זוכרת מצבים דומים שעברת, את לא מנותקת וקרה, אלא נוכחת באהבה. כשאת בוחרת להגיב באהבה ולא להיות תגובתית, ההשפעה של האהבה שלך חזקה יותר ומועילה לתקשורת וליחסים שלכם לטווח הקצר ולטווח הארוך. כשאת מיישמת א

המרוץ אחרי האהבה השאיר אותך בלי נשימה ומרוקנת מאהבה לעצמך. אינך מכורה לאהוב נעלם, את מכורה לכאב הדחייה, לתקווה עתידית ולגעגוע. אהבה מושגת ממומשת מפחידה אותך יותר. האפשרות לאהוב אדם שאוהב אותך, מבקש אותך וחי איתך מזעזעת את עצמותייך. למדת שאהבה לא מושגת היא אהבה גדולה. את רואה איך האהבה הממשית נשחקת תחת גלגלי השגרה, הזוהר שלה מתעמעם מול הצורך היום יומי לנהל חיי משפחה ופרנסה. את רואה בדמיונך איך המשפחה שלך והחברים פורטים את האהבה לפרוטות של מאבקי כוח, בגידות ותלונות אינסופיות. א

אהובה, חילצת את עצמך ממערכת יחסים מהגיהינום. יצאת לחופשי אחרי שנים שספגת התעללות נפשית שהופיעה בצורה של דיכוי פסיבי של הרצונות שלך, ביטול מתמיד של הדעות שלך, התעלמות מהנוכחות שלך, הרגשת אאוטסיידריט בתוך הגרעין המשפחתי, הלכת למטפלים שאמרו לך שאת מושכת או מזמנת לחייך אנשים פסיביים-אגרסיביים ומה שאת רואה וחווה קיים בך, הם השיקוף שלך, ״חוק המראות״ קראו לזה. במקום שהתובנות הללו יעזרו לך הם ביססו את האשמה, יצאת עוד יותר מבולבלת וכואבת. ״אולי זה בראש שלי״ את חושבת, ״הוא מקסים, חכם

הזיוף הוא בעיני המתבונן. אם את בוחרת לראות את העולם כמקום צר, אומלל ותחרותי המתנהל על ידי האינטרסים ולא האהבה זו המציאות שתראי ותחיי. איך תשני את עולמך אם תמשיכי להאמין שאת מנוהלת על ידי העולם מבחוץ, כוחות שאינם בשליטתך, המטריקס. האם את מזהה שזו אמונה? המטריקס לא נמצא בחוץ אלא בפנים, בחוסר המודעות לעובדה שאת מגיבה למחשבות שלך על המציאות ולא למציאות. את לא ערה שהמצבים הרגשיים, כאבי הנפש והגוף הם הקריאה של הנשמה להתייחס לאמת האוהבת והנדיבה. להתעורר משליטת המחשבות, לראות את הק

אהובה, את מאמינה שהתנהגות רכה וקשובה היא זיוף. קשב נוכח מכסה על פחד לבטא רגשות אמיתיים. את מביאה אותו לקצה, הוא מתפרץ וצועק עלייך ״זה הפרצוף האמיתי שלו״ את חושבת. אהובה את לא רואה הפרצוף האמיתי שלו, אלא את האגו. הכעס שהוא מבטא כלפייך זר לו, הוא סובל וחסר אונים. את מרגישה שאין לך שליטה על הדחפים הללו. אינך מודעת שאת מונעת מדפוסים רגשיים לא מודעים של כאב רגשי עמוק, פצע רגשי שלא טופל. הכאב בוחר עבורך מערכות יחסים בהם את מוצאת את עצמך במאבק השרדותי ובדרמה מתמדת. את מבלבלת בין אי

התמודדות עם דחייה היא אחד האתגרים הקשים כי הגוף הוא זה שמגיב בכאב כיצד להתמיר את כאב הדחייה מבלי להדחיק את הרגשות שלנו

מהי הכרה תודעתית רוחנית? מה ההבדל בינה לבין הכרה שאינה רוחנית? דמיינו כלי אטום שיש בו אור. לכלי יש מודעות מוגבלת. הוא ער לקיומו החיצון בלבד הוא יוצר את זהותו מתכונותיו. הוא יודע שהוא כלי עבה ואטום כך הוא רואה ומכיר את עצמו ומתייג את יכולתיו על פי תכונותיו. הוא יודע מסיפורים שיש בתוכו ניצוץ, אור קיומי תודעתי, תבונה עמוקה ואינסופית. האור שבתוכו לא מודע לקיומו הוא ישן בכלי. לכלי אין גישה לאור שבתוכו. יום אחד האור שבכלי מתעורר מופיעים סדקים, הכלי רואה שמתחילים שינויים בצורתו ומת