העמקת הנוכחות במצבי הסתגלות

השגרה ממקמת אותנו באזור הנוחות שהוא למעשה אזור הבטחון שלנו.

יש לכם העדפה לפעול בסביבה מוכרת, ובשגרה ממכרת וזה לא במקרה.

למוח יש דרך לחסוך באנרגיה באמצעות הרדמת החושים. הוא יעשה

הכל כדי לגונן ולהגן עלינו מפני עומסים שעלולים להיגרם מעודף גירויים.

הרדמת החושים כאילו נוגדת את הנוכחות, אנחנו פועלים על ״טייס אוטומטי״ לעיתים זה גורם לכם להיות מתוסכלים

שכוח ההרגל המותנה חזק יותר מכוח הנוכחות. אל תרגישו תסכול אין לנו שליטה על מנגנון הוויסות החושי.

באופן טבעי המוח אחרי זמן מה מפסיק להתייחס לגירויים מוכרים. יש בזה יתרונות: הוויסות החושי עוזר לאזן אותנו רגשית. אם המנגנון הזה לא היה קיים היינו משתגעים מרוב חשיפה לגירויים.

אבל כשכוח הנוכחות והאנרגיה בגוף עולה, אנחנו מגלים שהעומס החושי לא נובע מהגירוי החיצוני אלא מהתגובה

הפנימית שלנו, מה שיוצר את העומס הוא ההתנגדות המחשבתית והרגשית לגירוי החיצוני. כלומדים להעמיק נוכחות

עולה התדר והאנרגיה, הנוכחות מווסתת את ההתנגדות הריגשית ולא ההדחקה.

אמנם המוח עורך החוצה ולא מתייחס לגירויים חוזרים, אך התת מודע קולט את המידע החוויתי והתחושתי, ריחות, קולות, צלילים, מצבים לא נעימים, תגובות רגשיות הגוף זוכר חוויות ואוגר אותם בתת מודע. כך נוצרים פערים בין התת מודע להכרה. מנגנון ההדחקה הוא כלי הגנה נפשי חשוב, אבל לטווח הארוך הוא יוצר עומס. כשאנחנו לא מעבדים רגשות או חוויות שנראו מאיימות או לא נעימות, הגוף והמערכת הרגשית לא מפסיקים לקלוט, הם פשוט שומרים את זה "מתחת לפני השטח". עם הזמן העומס הזה יכול להפוך למתח כרוני, להתפרצויות רגשיות ולעתים גם לבעיות פיזיות ומחלות.

בתקופות של מעברים ושינויים תהליכי ההסתגלות יכולים לגרום לנו למתח רב

והתפרצויות של רגשות שהדחקנו. הרבה אנשים פוחדים משינויים בגלל העומסים על המערכת

והטריגרים שמתעוררים בתת מודע. לא תמיד יש לנו את היכולת לקשר בין מחלה או כאב פיזי

לזיכרון החוויתי בתת מודע.

הסוד לשחרור הוא ההבנה שאין עומס רגשי ופיזי שלו קשורה בו מחשבה.

אינכם צריכים למצוא את המחשבה הקשורה בעומס. זו לא המטרה כאן

הסוד בשחרור עומסים קשור בהגברת שדה האנרגיה של הנוכחות.

כאשר כוח הנוכחות עולה היכולת לווסת עומס של גירויים עצביים עולה.

אפשר לקבל המון מידע מבחוץ ומבפנים מבלי לאבד ריכוז ואת החיבור למרכז שלנו.

לפני כמה שנים ליוויתי בחורה שסבלה מדיכאון, היא בקשה ממני עזרה

כלים להוציא אותה מהמצב שבו היא נמצאה: שלושה ימים היא שכבה במיטה

״אין לי כוח לקום״ היא אמרה לי. ״שלושה ימים לא יצאתי מהמיטה ולא אכלתי דבר״

במהלך שעה של שיחה, גילינו את המחשבות שמונעות ממנה לקום מהמיטה.

החזרתי אותה מהעתיד אל האמת שבהווה.

שאלתי אותה האם יש משהו פיזי שמונע ממנה לקום? כאב, שיתוק, או שזו מחשבה

היא ענתה לי ״מחשבה״ בקשתי ממנה רק לעבור ממצב של שכיבה למצב של ישיבה.

וכך עשתה. בשלב הבא שאלתי אותה האם היא יכולה ללכת, היא אמרה שכן.

בקשתי ממנה ללכת מהמיטה למטבח ולשבת. כך עשתה. בשלב הבא, הנחתי אותה לקחת

כוס מים. בשלב הבא היא אכלה פרוסת לחם. וכך צעד אחר צעד שכולו מעוגן בהווה. ללא עתיד, אלא רק ההתמקדות בפעולה.

למחרת היא כתבה לי בהתרגשות שהיא יצאה מהבית ובערב הלכה עם אחותה לאכול בחוץ

ההסתגלות שלנו לשגרה חדשה לא לוקחת משאבים נפשיים ואנרגיות

אלא המחשבות שלנו על העתיד, על כך שאיננו מזהים את עצמנו ואת החיים שלנו

על כך שאין לנו שגרה עדיין או שהסביבה לא מוכרת.

יש אנשים שדווקא מתעוררים בתקופות מעבר. תקופות של שינויי יכולים להיות

תקופות של צמיחה מוגברת והתעוררות.

לשיגרה יש כוח להרדים אותנו להחליש את כוח הנוכחות

יש כאן פרדוקס. מצד אחד המוח מותנה לחסוך אנרגיה ולעמעם את החושים

מצד שני הפעולה הזו מרדימה אותו ואת הגוף.

כשמעמיקים נוכחות בהווה, ויוצאים מהמטריקס של המחשבות

אנחנו מתחילים להיות בקשר עם הגוף שלנו. כתוצאה מכך הגוף מקבל אנרגיה

בלי מאמץ, בלי השקעה. הנוכחות אינה השקעת אנרגיה היא מצב של קבלת אנרגיה

הדבר היחיד שאנחנו ״משקיעים״ זו ההסתגלות של המיינד ממצב של שליטה בבחירות

והעדפות שלנו למצב של הקשבה. המיינד מותנה לשלוט בעניינים הוא לוקח את הכוח

כמנהיג ההכרה והמודעות שלנו. כאילו שאנחנו מודעים דרך החשיבה

וההפך הוא הנכון. החשיבה לא מוסיפה לנו מודעות אלא הנוכחות עצמה

הערות הנוכחת.

כדי לעורר את החושים הפנימיים והחיצוניים עלינו ללמוד להתייחס אנרגטית

ולא להתייחס מחשבתית. ללמוד לפתוח קשב לא מותנה ולהעמיק את השהות בהווה.

אפשר להתחיל בתרגולים פשוטים שאינם גוזלים זמן או כוח:

נשימה מודעת עיצרו לרגע, קחו נשימה עמוקה דרך האף, הוציאו לאט דרך הפה, ושימו לב לתנועה של החזה והבטן, לטמפרטורת האוויר, ולשינוי הקטן במתח שמתחלף בגוף. זה לא קסם, אבל זה מעביר אותנו מהרגע הבא לרגע הנוכחי.

מגע מודע אחזו חפץ לידכם והרגישו את המרקמים, המשקל, הטמפרטורה. אל תתארו במילים; תנו לחושים לדבר. המגע מעגן אותנו בחומריות של הרגע.

הליכת נוכחות צאו להליכה איטית, שימו לב לאופן שבו כף הרגל נוחתת על האדמה, לריח האוויר, לצלילים שסביבכם. ההליכה הופכת לפעולה של התמצקות ברגע.

הקשבה פתוחה הרחיבו את הקשב לכל הצלילים בו זמנית, בלי לנסות לקטלג או לשפוט. גם אם הקול המפורש הוא רעש, יש בו מרחב של מידע שמרגיע את המערכת כשאנחנו נותנים לו מקום בלי תגובה.

שהייה בתחושה אם עולה תחושה (חרדה, עצב, עייפות, או רוגע נעים), הישארו איתה כמה שניות בלי לנסות לשנות או להסביר. הנוכחות שמכסה את התחושה לרוב מורידה את עוצמתה ומאפשרת מעבר טבעי.

התייחסות לשקט שבין המחשבות הרגישו את הלב והביאו מודעות פשוטה לשקט שבין האוזניים המשיכו להקשיב לשקט ולרווח שבין מחשבה ומחשבה ושימו לב לתגובה של הגוף למרווח שיצרתם.

העבודה שנדרשת כאן אינה עבודה אינטלקטואלית, אלא אימון של הסתכלות פשוטה: להתמקד בפעולה הקטנה, לעשות צעד אחד, ולחזור לנשימה. כך, גם בתקופות הסתגלות, נוכל להעמיק נוכחות ולהפחית את השפעת העומס הרגשי על הגוף.

אם זה מדבר אליכם, אם אתם סקרנים לגבי פיתוח יכולות ומודעות שיעזרו לכם להעמיק נוכחות וקשב פנימי בכל מצב, בתקופות של שגרה ותקופות של שינויים ומעברים, הערב יתקיים שיעור מבוא פתוח בשם "הצופן של התת מודע", שבו נרחיב על איך להפעיל את הידע הרדום שבתת המודע, איך לזהות הרגלים רגשיים ומחשבתיים שנתקעים שם, ואיך להחזיר את הנוכחות למצב הטבעי שלה.

הצופן של התת מודע

ללמוד שפה רגשית חדשה. ההקלטה של שיעור המבוא של קורס והרשמה

לפרטים כנסו לכאן